גבורות שלמה מז

צדיק שלם בלי עזר אלקי ולכך מ"ש חז"ל ולולא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו אין הכוונה שהקב"ה עוזר לו בעצמו דא"כ הוי כנשיאת פנים יותר ח"ו אך הקב"ה שולח מלאך להיות עזר לו נגד היצה"ר ולכך לכל מלאך א"א לעשות כן דהמלאך יהי' מקטרג ויאמר דהוי נשיאות פנים אך מיכאל כיון דאמר לכבודך עשיתי א"כ אמר דכבודו ית' הוי בכך לכך אמר לו הקב"ה א"כ תהי' אתה ממונה עליו ועל זרעו להיות עזר לו נגד היצה"ר כן דברנו שם בעזה"י ולפ"ז למ"ד דזה הי' שרו של עשו א"כ הוא הטיל טומאה בהגיד ולכך בשלמא לישראל אסור דא"ל לאכול דבר טמא אבל ככרי דהוא כלו טמא למה לא יאכל אותי ולכך למ"ד זה ג"ה מותר לב"נ אך למ"ד ג"ה אסור לב"נ ס"ל דמיכאל הי' וכיון דהי' מלאך הקרוש וכיון לכבודו ית' א"כ דהטיל בו קדושה כ"כ דאפי' ישראל אסור לאכול אותו כמו קדשים ולפ"ז מכ"ש דב"נ אסורין בקדושה וז"ה כוונת הש"ס דודאי הי' ליוסף דרך אחר ליתן להם בשר אחר שאין בו ג"ה וחלב רק כונת יוסף הי' ליטול ג"ה בפניהם להראות להם דג"ה אסור לב"נ לפ"מ דהם סברו שהוא נכרי ונזהר בג"ה ובע"כ המלאך הזה מיכאל הי' ומוכח כדבריו דא"א לאדם לקיים התורה בלתי עזר אלקי והדין עמו והם שלכ"ד מכרוהו ולכך נענשו עתה שיוסף הטיל עליהם עלילה והוי כוונתו שירגישו שהדין עמו והם חטאו במכירתו אבל לא להאכיל להם דוקא זה וא"ש בעזה"י

, פ' ויגש בפסוק כי למחי' שלחני אלקים ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלקים וישמני לאב לפרעה ולאדון בכל ביתו. והנה בטעם אריכות לשונו והשינוי כבר מלתי אמורה בזה בכמה אופנים וכעת נ"ל כך ובהקדם מ"ש התוס' בנדה דף י"ז דהני דברים שלא נמסרו לשליח דאף ברי אינו עושה כ"א ברשות הקב"ה והוא אין לו הבנה אטו שאר שלוחין עושין ח"ו שלא ברשות הקב"ה הרי מי זה אמר ותהי ד' לא צוה ועיו"ש בחבורי מ"נ בביאורו וכעת נראה כך ע"פ שאכתוב לקמן בפ' משפטים בפ' הנה אנכי שולח מלאך לפניך והזכרתיו בכמה דוכתא והעולה משם בקיצר דיש שני עניני שליחות יש שליחות שהוא ית' גוזר למלאך פרטי לך ועשה כך וכך והוא מוכרח לילך ולעשות ויש ענין שליחות שהוא ית' מכריז מי יתנדב לילך לעשות כך וכך וכששומעין עה"ש כן נמצא מי שמתנדב לילך ואז שולחו הקב"ה וכ"מ בישעי' ששמע מאמרו ית' את מי אשלח ומי ילך לנו ואמר הנני שלחני וכן באחאב שאמר הוא ית' מי ילך ויפהה את אחאב וכו' ויצא הרוח מלפני ד' ויאמר אני אלך והחילוק ביניהם הוא כך דבענין הראשן דאין השליח הולך מדעתו אלא בע"כ א"צ להחזיק טובה להשליח רק כו ית' ולא נחשב השליח עושה כלום רק השי"ת עושה הכל תן גוף הדבר הן מינוי השליחות אבל באופן השני יש להחזיק טובה גם להשליח ע"ד אומנם ז"ל חמרא למרי' וטוביתא לשק' כיון דהשליח מהנדב לילך מדעתו ואם לא הי' מתנדב ל"ה הולך ולכך הן הנה דברי התוס' שבודאי אף באלו שלא נמסרו לשליח מ"מ הוא ית' עושה ע"י שליח לפעמים כיון דקיי"ל שלוחו כמותו ונחשב כאילו הוא ית' עושה בעצמו אך החילוק הוא כך דבאלו שנמסרו לשליח אין הוא ית' עושה שליח בע"כ רק מכריז מי אשלח ומי ילך ובזה נחשב נמסרו לשליח כי המה ביד השליח כיון שאינו מכריח לשליח פרטי ושייך החזקת טובה גם להשליח וכאילו עושהו מדעתי' דנפשי' אבל באילו שלא נמסרו לשליח אין הוא ית' נותן רשות ביד המה"ש מי שירצה לילך רק הוא ית' גוזר על שליח מיוחד בפרטי מי שהוא מוכרח לילך ואז אין הדבר ביד השליח כלל רק בידו ית' ואין להחזיק טובה להשליח כלל וזה כוונת התוס' דאף ברי אינו עושה כ"א ברשות הקב"ה והיינו שאין העשי' ברשותו רק ברשותו יה שהוא הגוזר עליו לעשות ומה יומתק בזה המדרש פ' חיי שרה בפ' הוא