גבורות שלמה מה

אך בג"ה כיון דס"ל דג"ה נאסר לב"נ א"כ יודע הדין ול"מ מסל"ת וממה דדריש טול ג"ה בפניהם ולא אמר טול הריאה בפניהם מוכח דס"ל כמ"ד ג"ה אסור לב"כ ואין לדחות דלעולם נוכל לומר דבדיקת הריאה דאורייתא אך ההם הי' צאן ובדקות י"כ דל"ש סרכות לכך הוי דררבנן אבל בבהמות גסות הוי מה"ת אך ז"א דאכתי תקשה מנ"ל להש"ס דהיו שם צאן והכוונה על ג"ה דלמא היו שם בהמה והכוונה על הריאה ואף דכתיב כי לא יוכלו המצרים לאכול את העברים לחם כי תועבה היא למצרים מ"מ א"ז ראי' די"ל דהי' שם גם בשר צאן אבל הי' בשר בהמה ג"כ ועוד הרי הכתוב אומר כי לא יכלו לאכול לחם עם העבריים משמע דאף לחם לא יכלו לאכול מכח שנאת העברים יען דדרך העברים לאכול בשר צאן לכך הם שונאים להם בגופם דגם שארי מאכלים אינם אוכלים עמהם וכן התרגום לא פירש כי דחלון דמצרים אינון דאז הוי משמע דעתה אכלו בשר צאן אבל מדפירש כי דחלון דמצרים אינון אכלין משמע כיון דדרכם לאכול זה הם שונאים אותם לאכול עמהם אף שארי דברים וא"כ מנ"ל דוהכן טול ג"ה בפניהם דלמא הכוונה על הריאה בע"כ כמ"ש דהוי דרבנן וא"ש בעזה"י

ועוד י"ל להיפך דמזה מוכח דבדיקת הריאה מה"ת דבזה יתיישב קושית התוס' שם דמנ"ל דהוי כמ"ד ג"ה נאסר לב"נ ולפי הנ"ל י"ל כך די"ל דהוי ק"ל למה לא אמר טפי על בדיקת הריאה ובע"כ דלא הוצרך לומר זה דבשלמא פרע להם בה"ש אמר להם דבלא"ה הי' סובר דמותר ליתן להם טרפות ומדאמר להם פרע להם בה"ש מוכח דא"ר שיאכלו טרפות א"כ מעצמן יבדקו גם הריאה א כ קשה למה אמר ג"ה וקשה ממ"נ ובע"כ הכוונה הן אמת דהמג"א סי' תרנ"ו כתב דמשמע בגיטין דמותר לעבור על ל"ת מפני אימת מלכות ולפע"ד מהא לא ארי' כיון דידוע דח"ש קיל מלאו ושבועה חלה על ח"ש כדמוכח בש"ס ותוס' וא"כ י"ל כיון דהתורה לא אמרה רק בעל מום לא יקרב וא"כ י"ל רק כהן אחד לא יעשה הכל אבל במקדש כיון דאחד היה שורט וא' מקבל וא' זורק וא' הולך א"כ כל חד לא עשה רק מקצת וכ"א עושה רק חצי שיער ואין בו לאו רק איסור בעלמא דח"ש אסור מה"ת וזה מותר לעבור מחמת אימת מלכות אבל לא ל"ת גמור גם י"ל דהי' עצה דשנים יעשו ששניהם ישרטו ויזרקו וכדומה וב' שעשאוהו פטורין דזה יכול וזה יכול גם י"ל לפי דעת המלמ"ל בהי' לו שעת הכושר ל"ש ח"ש אסור מה"ת א"כ כאן הי' עומד תחלה להקרבה קודם שיעשה בו מום ואף למ"ד סתם שוורים לאו למזבח קיימי מ"מ כאן כיון דכבר שלחו הקיסר כבר ע מד למזבח והיו לו שה"כ לא שייך בו ח"ש אסור מה"ת לכך לא הקריבו ובהכי א"ש מ"ש שם ענותנתו של ר' זכרי' חרב בית אלקינו ומ"ש בזה לשון ענוה ורש"י הרגיש בזה ופירש סבלנותי' ומה ענין סבלנות לענוה אך הכוונה דזכרי' הי' תנא ובידו להבחין בין לאו ממש ובין ח"ש וככל היתרים הנ"ל אך הוא הי' עניו ועשה עצמו כהדיוט לכך לא חילק בין לאו ממש וח"ש וכדומה ואמר דהכל שוה דאסור לעבור מפני אימת מלכות והעולה מדברנו דלאו ממש אסור לעבור מפני אימת מלכות ולפ"ז נראה מסוגיא הנ"ל יהי' מוכח דג"ה הוא מה"ת ויתיישב בזה קושית התוס' הנ"ל דמנ"ל דג"ה נאסר לב"נ והוא די"ל דקשה למה לא אמר בדיקת הריאה אך י"ל דבשלמא שחיטה הוצרך לומר לו שלא יטעה דמותר ליתן להם נבלות ולכך הוצרך לומר לו שלא יאכילם נבלות וממילא ידעו אם אינו רוצה להאכילם טרפות ובדקו גם הריאה אך א"כ למה פירש להם ג"ה הרי ג"כ טרפה לכך אמר דבע"כ מוכח ג"ה נאסר לב"נ והיינו דבשחיטה הוצרך רק להזהירו שהוא ישחוט ויעשה בהכשר ואף דהם לא ידעו מזה אם הוא בהכשר מ"מ כיון דהם אינם מצווין ועושין ויאכלו מכח אימת מלכות אבל ג"ה כיון דג"ה נאסר