גבורות שלמה מג

דלא עשה הקב"ה בעצמו הנקמה בהם היינו כיון דאין הקב"ה מכוין בתורה לכבודו רק לנו לכך הענין אינו נוגע לו ית' רק לנו והם סוברים דאף היוונים לא כיוונו לו ית' רק לנו דאף הם יודעים דהתורה הוא לטובתנו לכך א"כ נקמה רק שלנו אך לפ"ז מוכח שפיר דהוי אהבה שאינו תלוי' בדבר ואינה בטלה לעולם מוכח דסופו לגאלני וז"ש חז"ל דבאמת כיוונו היונים להשכיחם תורתיך והוי כוונתם לך ולכך לך עשית שם גדול וקדוש בעולמך דייקא בעולם העליון שם יודעים המחשבה שכוונתם הי' לו ית' וראוים לעונש על מחשבתם ואעפ"כ נקמת נקמת ישראל א"כ עשית לך שם גדול וקדוש ובעוה"ז שלא יצוייר זה הם תולין דאף היוונים לא נתכוונו לו ית' רק לנו כי אין הקב"ה מכוין לכבודו רק לנו א"כ נמשך מזה תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה דיש הוכחה על הגאולה כיון דהוי אהבה שאינה תלוי' בדבר וא"ש והבן

פ' מקין בפסוק לכו אל יוסף כל אשר יאמר לכם תעשו במדרש וז"ל כיון שחזק הרעב נתקבצו המצריים ובאו אל יוסף ואמרו לו תנה לנו לחם אמר להם אלקי אינו זן את ערלים לכו ומולו את עצמכם ואתן לכם לחם הלכו אצל פרעה והיו צועקים ובוכים לפניו וכו' ואמר להם לכו אל יוסף כל אשר יאמר לכם תעשו אמרו לו הלכנו ומדבר אלינו דברים רקים ואומר מילו א"ע אמר להם שיטים ל"כ אמרתי להם תחלה עבדוהו וקנו לעצמכם תבואה וכו' אמרו לו כל תבואה שהי' בבתינו הרקיבה אמר לכו אל יוסף כל אשר יאמר לכם תעשו אם גוזר על התבואה ונרקבה שמא יגזור עלינו ויהרגנו לכו אל יוסף אם יאמר לכם חתכו מבשרכם שמעו לו שנאמר אשר יאמר לכם תעשו עכ"ל לכאורה קשה מנ"ל להמדרש כן בשלמא ענין המילה הוי ק"ל מ"ש כל אשר יאמר לכם תעשו מה יעשו ע"כ הכוונה על המילה אבל מנ"ל ע"ד שפרעת שאל להם על התבואה. והם אמרו שנרקבה ופרעה אמר שיכול לגזור להמיתם מנ"ל פלפול זה. ולפרש זה נראה דהוי ק"ל מה הועיל יוסף שמה שביקש מהם למול אם הוי באונס הרי מעשה באונס אינו מעשה דהרי מכאן מודעה רבה לאורייתא וא"ל דנתן להם תבואה וכו' והוי אונס ממון דגמר ונתרצה דא"כ גם במתן תורה קשה הרי הוא ית' הבטיח ליתן להם הארץ כמ"ש ויתן כהם ארצות גוים וכו' בעבור ישמרו חקי' וכן מקרא מפורש והייתם לי סגולה מכל העמים ואתם תהי' לי ממלכת כהנים וגוי קדוש למה לא אמרינן דאגב אונסא נסא והנאת זוזא גמרו והקנו בע"כ דל"א אגב אונסא וזוזא רק דגמר ומקני אבל אנסוהו לקנות כתב הבע"ה והביאו הרמ"א סי' כ"ה דאנסוהו לקנות אינו קנין א"כ ה"נ מה הועיל אם הוי באונס וצ"ל כדעת הש"ך סי' רי"ב ס"ק מ"א דאונס מיתה שאני לכך גמרו ונתרצו לקנות והתם במ"ת שאני דנוכל לומר דע"כ ל"ק הש"ך דמחמת אונס מיתה גמר ומקני רק אם יעשה הדבר ינצל מפחד המיתה אז בעבור אחריות הוצאה בבירר גמר ומקני אבל בדבר אם יעשה כן הוי לו פחד מיתה נהי דאם לא עשה כן הי' וודאי מיתת ואם יעשה כן הוי ספק מיחה מ"מ כיון דלא נפטר לגמרי מן המיתה הו"ל רק כשאר אונס ול"ש לומר משום אונס גמר ומקני רק היכי דכעת נפטר לגמרי מן המיתה ולכך בקבלת התורה כיון דיש חייבי מיתות וכריתות בתורה ואם יעברו חייבין מיתה לכך שפיר הוי מודעה לאורייתא אבל התם כיון דביקש רק למול ואין עליהם עוד פחד מיתה גמרו ונתרצו וזה כוונת המדרש בפ' ויגש שאמרו החייתנו בעוה"ז ובעוה"ב ה"ב דהכוונה כיון שאמרו החייתנו בעוה"ז ממילא החייתנו בעוה"ב דבזה ה מילה כשרה כיון דע"י החיים גמרו ונתרצו אך י"ל הנה זה וודאי ח"ל דיוסף לא רצה ליתו להם תבואה כלל אף בממון דאיך יעיז כ"כ לפני פרעה שלאחרים הוא מוכר ולאנשי ארצו א"ר למכור רק שימולו בע"כ דיוסף רצה למכור