גבורות שלמה מב

ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה הך לשון כהיום הזה א"ל הבנה וגם הוא כפול שהרי כבר אמר רבת את ריבם וכו' אך נראה הכוונה דהנה אנשי כה"ג באו לנו להראות חסדו ית"ש ואהבתו את ישראל וחושש עליהם יותר מעל כבודו וז"ש בימי מתתיהו כשעמדה עליהם מלכות יון להשכיחם תורתיך ולהעבירם מעל חוקי רצוני"ך דייקא א"כ התחילו בך ועשו אותך לעיקר וא"כ הי' ראוי לך לנקום נקמת עצמך ואתה ל"כ עשית רק ואתה ברחמיך הרבים עמדת לה"ם בעת לרה"ם דייקא ועזבת כבוד עצמך רק רבת את ריבם מה שעשו להם דנת את דינם ראי' שכן הוא שהרי מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וכיון שמסרת הנקמה בידם ולא בידך מוכח דרבת את ריבם ולא ריבך

והנה אנחנו כעת בגלות ימים רבים וחושבין העכו"ם אבדה תקוותינו ח"ו ועזב הקב"ה את ישראל עד העולם ואף שראו את האהבה שאהב את ישראל תחלה אומרים שזה הי' רק אם הי' ישראל מקיימין התורה אבל כשעברו על התורה פסקה אהבתן אבל באמת ל"כ הוא דהנה זה כלל ידוע דכל אהבה התלוי' בדבר בטל דבר בטל אהבה ואהבה שאינה תלוי' בדבר אינה בטלה לעולם ולכך בשלמא אם הי' הקב"ה מכוין בתורה כבודו ית' וא"כ הוי התורה קדמה לאהבת ישראל ואדרבה רק ע"י שקבלו התורה לעבודתן הוא אוהבן והוי אהבה שתלוי' בדבר אבל אם הוי כפי האמת שאין הקב"ה מכוין לכבודו רק לנו לטובתינו לחיות נפשינו כמ"ש כי הוא חייך ואורך ימיך ואחז"ל רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות ואף האומות חזרו והודו דמסיף דברך ניכר שראש דבריך אמת א"כ הי' כוונתו ית' לטובתינו אז הוי להיפך דאהבת ישראל קדמה לתורה ומאהבתינו נתן לנו התורה א"כ הוי אהבה שאינה תלוי' בדבר ואינה בטלה עולמית לכך ברין אנו מקוים שיבוא הגואל צדק ב"ב

והנה ענין זה נתברר בימי חנוכה דעזב מקב"ה נקמת עצמו מה שהם כיוונו לעבור על רצונו ונקם נקמת ישראל מוכח מזה דהוא אינו מכוין לכבודו רק לטובת, ישראל נתן התורה א"כ גם ביטול התורה גם זה נוגע רק לישראל ולכך מסר הקב"ה הנקמה בידם כי גם ביטול התורה אינו נוגע רק להם לא לו י"ת א"כ הוי אהבה שאינה תלוי' בדבר ואינה בטלה עולמית ונמשך לנו תנחומין על גלות הזה שבוודאי יגאלנו וז"ש חז"ל כיון שמסרת גבורים ביד חלשים מוכח דנקמת נקמתינו לא נקמתך ולכך ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך כמה רחים וחנון אתה שעזבת נקמתך ונקמת נקמת ישראל גם מזה נתברר דאינך מכוין כלל בתורה לכבודך רק לנו ומזה נמשך לעמך ישראל תשועה גדולה ופירקן כהיום הזה דייקא על גלות הזה כיון דאינך מכוין לכבודך הוי אהבה שאינה תלוי' בדבר ולא תבטל לעולם ולכך כאן שאתה עשית כן ישראל עשו להפיך ואח"כ באו בניך כו' וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול דייקא ולא למשתה ושמחה ק לכבודך כמו שאתה כוונת רק לנו לא לך כך קבעו שאנחנו נכוין רק לך לא לנו

ובזה יובן עוד מ"ש גדול וקדוש בעולמיך דתיבת בעולמיך מיותר אך הנה עיקר העולם שלו י"ת הוי העולם העליון השמים והנה אף לפי האמת אין הקב"ה מכוין בתורה לכבודו מ"מ האומה יון שגזרו על הד"ת נגעו בכבודו ית' שהרי הם לא כיוונו ע"כ רק הם סברו דהקב"ה מכוין לכבודו וכוונתם הי' למרות עיני כבודו וא"כ הרי באוה"ע הקב"ה מצרף מחשבה למעשה והי' ראוי' לנקום מהם נקמתם על כוונתם הרעה אך הקב"ה כן דרכו שעוזב נקמת עצמו ונוקם נקמת ישראל אך זה למעלה מכירין מדותיו ית' דכן דרכו אבל למטה בעולם התחתון בבני אדם לא יצוי"ד להם בשכל כן לעזוב נקמת עצמו וינקם נקמת אחר לכך לפ"ד הם דנין דבע"כ מה