גבורות שלמה מא

טובה ושכר המקדש שמו ברבים הוא גדול מאוד ושכרו כפול ומכופל ואם הי' האדם יכול לשער בנפשו כמה שכרו מרובה שם הי' מבקש בכל יום לסבול יסורין כאלה וכאלה אך עיקר השמחה בביטול הגזירה הוי דנהי דהמקדש ש"ש ברבים שכרו גדול מאוד מ"מ אין הנפש נהנה מזה שהנפש חפץ יותר אם הי' חי ומקיים עוד מצות ומע"ט ממה שמת ומקבל שכר הרבה כי יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב לכך הגוף שהוא בעל תאוה וקרוץ מחומר הוא חפץ בשכר הרבה אבל הנפש אינה חפץ בשכר ויותר היא חפיצה בקיום המצות מכל שכר העוה"ב ולכך כשהי' ישראל מוסרין עצמן על ק"ה אז להגוף ל"ה רעה כלל רק טובה שממעט הצער יהי' שכרו כפול ומכופל אך להנפש הוי רעה כיון שנהרג מן העולם נתבטל מקיום המצות להבא וזה עיקר תשוקתו ולכך אם נתבטלה הגזירה נמשך טובה להנפש שתוכל לקיים עוד מצות ומע"ט א"כ כיון שהוי רק טובת הנפש לכך נתקן השמחה רק שמחת הנפש דהיינו להודות ולהלל שזה רצון הנפש לא רצון הגוף ואם הי' נתקן לאכול ולשתות הוי משמע שעיקר שמחתינו הוי שמחת הגוף מה שמהיום לא יצטרכו למסור נפשם על קידוש שמו ית' ואז הוי משמע ח"ו ששמחת הגוף עיקר ומס"נ על ק"ה הוי רעה ח"ו והאמת ל"כ הוא גם הי' חשש שמא מזה יומשך טעות ולא ימסרו על ק"ה עוד לכך נתקן רק שמחת הנפש לא על הגוף לומר כי לגוף לא נמשך טובה מזה כי טוב הי' למסור נפשו על ק"ה אבל בפורים שם הוי רק הצלת הגופים ששם לא נגזר אם ימירו דתם לא יהרגו רק כפשוטו להשמיד להרוג ולאבד בכל אופן ולא הוי ההריגה על קידוש השם לכך הוי שפיר טובת הגופים מה שנצולו לכך נתקן שמחת הגוף בזה דהוי שמחה ממש כנלפע"ד נכון

ועוד נ"ל בטעם הדבר דהנה אנו חייבין לשלם לו ית' גמול כמו שהוא מתנהג עמנו כן הוי היושר והד"א שנשלם לו כן במדה זו עצמה ולכך בפורים דל"ה גזירת הדת לעבור עליו והוי רק הצלת הגופים שגזר להשמיד ולכך אף שהושיע לנו הקב"ה ומסר השונאים בידינו א"ז חידוש כ"כ כיון דל"ה לי' ית' לנקום נקמה אחרת רק נקמה שלנו ולכך אף שמ"מ החיוב להודות לו ית' על כך וכך נתקן מקרא מגילה דקריאתה זו הילולה מ"מ יש לנו רשות לשמוח נמי במשחה ושמחה ותענוגי הגופים אבל בחנוכה דהוי שם תרתי שרצי להעבירנו על הדת ובזה נגעו בכבודו ית' להכעיס ולמרוד בו והשני הוי מי שלא שמע להם ייסרו אותו ביסורין קשים וענויים וזה נוגע לנו וא"כ מצר השכל והיושר הוי שינקום הקב"ה יותר נקמת עצמו מנקמת אדם אבל הקב"ה לא עשה כן ועזב נקמת עצמו ונקם רק נקמות בניו ועמו וההוכחה ע"כ הוא דהנה מדרך כל אויב ושונא לנקום מן הקמים עליו בעצמו כי זה יותר תענוג לנקום בעצמו נקמתו ולא ע"י אחר וכמשחז"ל גדולה נקמה שנתנה בין שני אותיות דכתיב אל נקמות ד' אל נקמות תופיע וכן ביקש דוד ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם ולכך אם הי' הקב"ה נוקם נקמת עצמו הי' ראוי לחיות מפלתן בידו ית' ומן השמים ילחמו עמהם ומדלא עשה כן ומסרם ביד ישראל שהם ועשו הנקמה מוכח דאין מכוין לנקום נקמת עצמו רק נקמת ישראל לכך מסר הנקמה בידינו לנקום נקמתינו ולכך כיון דז"ה יותר חידוש ופלא שעזב נקמתו ונקם נקמתינו יש עלינו חיוב לעשות רמו כן להיפך לעזוב שמחתינו ותענוגי הגוף ורק להודות ולהלל לו ית' והוי שפיר תשלומי גמולו ית' כמו שהוא עזב עצמו והשתדל בנקמת ישראל כן נעזוב אנחנו תענוגים שלנו ונעסוק רק בו ית' ובשבחו לכך נתקן רק להודות ולהלל

והנה ענין זה מבואר היטב בנוסח התפלה שתקנו לנו חז"ל לומר בימי מתתיהו וכו' שהנה אריכות לשונו א"ל ביאור ובפרט מ"ש ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמיך