גבורות שלמה מ

נידן ולפניו שומר מצוה לא ידע דבר רע ולכך אם יגדל לא יזיק לו חשש קטלנית אבל כשראה שמתה אשתו עבור שהתחיל במצוה ולא גמרה והוי נתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו טלה ובע"כ דהוא נידן בב"ד של מעלה ולפניהם ל"מ שומר מצוה לכך לא רצה ליתן לה את שלה וז"ש כיון שמתה בת שיע לכך וינחם יהודה וחזר בו ממ"ש כי יגדל שלה והוי האי וינחם כמו וינחם ד' על הרעה וכן וינחם ר' כי עשה את האדם בארץ וא"ש בעזה"י וז"ה דברי יהודה דהיא אמרה הכר נא למי החותמת והפתילים ויש במדרש דאמרה לו שלך הם ושל בוראך הם ופירשו המפ' הכוונה דבאמת נאבדו ממנה רק גבריאל החזירן לה וא"כ הוי שלו ית' דרך נס ולפ"ז המעשה גופא הוי עבירה לכך אמר יהודה הוציאוה ותשרף רק הקב"ה רצה כן כי מזה יבוא משיח כי כן הוצרך להיות כמ"ש בשם האר"י ז"ל ועכ"פ היא לא ידעה מזה א"כ הוי הוא נתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידה טלה ואם היתה נדונת בב"ד של מעלה היתה יוצאת חייב ועכ"פ אינה ראויה לנס ומדוע נעשה לה נס מוכרח דהיא נדונת לפניו ית' ואין צריך כפרה לכך נעשה לה נס וז"ש יהודה צדקה ממני ר"ל שהיא צדיקת יותר ממני דהיא נדונית בב"ד שלו ית' ואני נידן בב"ד של מעלה כי ע"כ לא נתתי' לשלה בני ר"ל דלכך לא נתתיה לשלה מטעם דאני נידן בב"ד של מעלה והי' חשש קטלנית וא"כ היא צדקת יותר ממני וא"ש בעזה"י ונכון מאוד יהי אמרינו לפניו ית' לרצון לפי גודל ענוה שלו אמן

דרוש לחנוכה

הנה הט"ז בהל' חנוכה ס"ב נדחק בטעם הדבר למה לא קבעו ימי חנוכה למשתה ושמחה כמו פורים וגם אני הארכתי בזה בחדושי לאגדתא בכמה דרכים וכעת נ"ל כך דהנה קיי"ל דאסור להנות מד"ת שום הנאה דהתורה נתנה רק לרפואת הנפש ולא להנאת הגוף ומה"ט יונח לנו מה שהעלימה התורה יום מתן תורה בתורה וכתבה בחג העצרת רק בהקריבכם מנחה חדשה ולא נתן הטעם בחג שהוא יום מ"ת אך לדברינו א"ש שמיום מ"ת א"א לעשות יו"ט כלל דא"כ נחשבין שנהנין מד"ת שע"י התורה מרויחין שעושין להם יו"ט ומזה ניכר כאלו ח"ו נתנה תורה להנאת הגוף ולכך אין לעשות מזה יו"ט רק שהיו"ט הוא מטעם הקריבם מנחה חדשה אז ל"ה שמחה על המצוה רק על הנאת עוה"ז שזכו להיות להם מנחה חדשה וכמו בסכות שנאמר באספך הוי עיקר השמחה ע"ז האסיפה ולא על שבו מקיימין מצות סוכה ולולב כי מקיום המצוה אין ראוי לעשות יו"ט רק על הנאת העוה"ז ראוי לעשות יו"ט בעניני עוה"ז וכן במצות מילה הוי עיקר השמחה על שזכה שנתן לו הקב"ה בן שנימול לשמונה ולכך בפורים שהוא הצלת הגופים שייך לעשות יו"ט מזה אבל בחנוכה שהוי הצלת הנפשות ל"ש לעשות בזה יו"ט מהנאה הנמשך מה"ת דהוי נהנה מד"ה גם התורה נתנה רק להנאת הנפש לא להנאת הגוף כמ"ש הט"ז ביו"ד סי' קפ"ב דלכך אין מתרפאין מד"ת ע"ש ואם היו עושין שמחה והנאת הגוף הי' נראה שהתורה נתנה להנאת הגוף לכך נתקן רק להודות ולהלל שהוא שמחה שהנפש נהנה מזה ושמחת הנפש הוי מה"ת גם י"ל עוד טעם נוסף בזה דהנה בשעת הגזירה הי' הדין דאפילו על ערקעתא דמסאני יהרג ואל יעבור והי' כמה מישראל מוסרין נפשם על קידוש השם וסבלו כמה יסורין וצרות ולפ"ז כשנתבטל הגזירה אם הי' ישראל שמחין בהנאת הגוף הי' אפשר לומר דעיקר שמחתם הוא בביטול הגזירה ששוב לא יסבלו הצרות ולא יצטרכו למסור נפשם על ק"ה אך האמת לא כן הוא שא"כ הי' נראה שח"ו המוסר נפשו על ק"ה הוי רעה לאדם ולכך כשניצל מזה שמח ובאמת ה"ז טובה גדולה שאין שיעור ואין שייך שמחה למניעת הדבר שהוא