גבורות שלמה לט

כפרה ולכך נענשו הרוגי מלכות ע"ש והארכתי בזה בכמה דוכתא ובזה נבין כאן דהוי קשה להמדרש מ"ש וירד יהודה מאת אחיו מה הכוונה בירידה זו ומפרש כן דהנה מה שמתה אשתו של יהודה אחז"ל דהמהחיל במצוה ואינו גומרה קובר אשתו והנה לפי האמת כיון דהוי רצונו ית' שיבא יוסף למצרים א"כ גמר יהודה המצוה רק לפי דעתו שלא ידע לא גמרה והוי נתכוון לאכול בשר חזיר ועלת בידו עלה דצריך כפרה ואם הוי יהודה נידן לפניו ית' ל"ה צריך כפרה ולמה נענש במיתת אשתו ובע"כ הי' יהודה נידן בב"ד של מעלה ולמה נשתנה מכל אחיו שנדונו לפניו ית' ולכך אמר וירד יהודה מאת אחיו שירד ממדריגתם והוא נידן בב"ד של מעלה והי' קשה להמדרש למה ירד יותר מכלם לכך אמר מה"ד בנדה יהודה וכו' ובעל בת אל נכר נעשה כמותם להיות נידן בב"ד של מעלה וא"ש בעזה"י. וכעת נקדים מ"ש הנו"ב מה"ק חאה"ע דביבמה לא שייך איסור קטלנית מכח דשומר מצוה לא ידע דבר רע והביא ראי' מהך קרא דאמר יהודה שבי אלמנה בית אביך וכו' כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו ומה יועיל לו אם יגדל בע"כ דביבמה ל"ש איסור קטלנית רק אם הוא קטן יש לחוש שמא ימצא סריס ואף דאזלינן בתר רובא בפ"נ אין הולכין אחר הרוב לכך אמר עד יגדל ואז לא יזיק לו חשש קטלנית ע"ש. דהנה בחידושנו פרשנו בדרך אחר בעזה"י וכעת נראה לפרש דהנה אבא שאול ורבינו פליגי אם מצות יבום בעי כוונה לשם מצוה או לא ולכאורה בכתוב מפורש דבעי כוונה לשם יבום דהרי יהודא אמר לאונן בא אל אשת אחיך ויבם אותה והקם זרע לאחיך ולכאורה מאמר ויבם אותה מיותר דזה יהי' ממילא ובמ"כ דיבום צריך כוונה ולכך אמר לו שיכוון לשם יבום וא"כ ממילא בלי כוונה לאו מצוה הוי וקטן אין לו מחשבה א"כ לאו מצוה ונהי דמ"מ מותר לייבם דלו יהא קטן אוכל נבילות דאין ב"ד מצווין להפרישו ואף למ"ד מצווין ה"מ היכי דבגדול אסור המעשה אבל יבום דבגדול מותר דיכוון לשם מצוה א"כ בקטן אין ב"ד מצווין להפרישו עכ"פ מצוה ליכא שוב יש חשש קטלנית לכך אמר עד יגדל שלה בני ויכוין לשם מצוה וליכא חשש קטלנית כן י"ל לפ' דרכו של הנו"ב אך לפי האמת נראה להוכיח דיש חשש קטלנית ביבום דבפ"ק דקדושין גבי ר' יעקב מעשה חזא מוכח שם דשליח מצוה עדיף מעושה המצוה ממש דעל עשיית מצות ממש מוכח שם דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא ממה שאמר לו אביו עלה לבירה דמצוה אינו מנין שלא יפול ופריך והא אר"א שלוחי מצוה אינן ניזקין א"כ מוכח דאף לר' יעקב דמצוה עצמה אינו מגין מן ההיזק מ"מ בשליח מצוה מוכח דאין ניזוק ומשני הש"ס שכיח הזיקא שאני וא"כ מוכח דאף בשליח מצוה דאינו ניזוק מ"מ בשכיח היזקא שאני מכ"ש במצוה עצמה בשכיח היזקא ניזוק וכיון דקטלנית שכיח היזקא וודאי ל"מ מצוה לתנן ומ"ר שומר מצוה לא ידע דבר רע שפיל לסיפא דקרא ועת ומשפט ידע לב חכם והכוונה עפ"י הנ"ל בשם נזה"ק דב' בתי דינין יש שלו ית' ושל ב"ד של מעלה ומה דשומר מצות לא ידע דבר רע היינו אם הוא בעצמו דן העולם אבל אם ב"ד של מעלה דן ל"ט מצוה להגן וטעמא קאמינא עפ"י ילקוט שמעוני בתהלים בפ' מלפניך משפטי יצא שאמר דוד לו ית' מלפניך משפטי יצא א"ל הקב"ה הלא תקנת סנהדרין לך ודן לפניהם א"ל דוד איני רוצה לדון לפניהם דהן אינן מקבלין שוחד אבל אתה לוקח שוחד ומהו השוחד מצוות ומע"ט וא"כ מוכח דהם אץ לוקחין מצוה עבור עבירת ולא מהני להגן אבל הקב"ה בעצמו כביכול נוטל המצוה להבן על עבירה וז"ש שומר מלוה לא ידע דבר רע ומה דשומר מצוה ניזוק היינו דעת ומשפט ידע לב חכם דהכל לפי העת אם המשפט לפניו ית' מהני שומר המצוה אבל בב"ד של מעלה ל"מ שומר מצוה ובזה כבין טעם יהודה כאן דתחלה סבר כיון דאחיו נדונין לפניו ית' כן הוא