גבורות שלמה לח

עולה ואח"כ חטאת וגם שנדע דה"ל נמי דין כהן לכן ציה בעשי' תחלה החטאת ואח"כ העולה והנה הן הנה דברי יעקב שתחלה בשלוחים שלח לו בלי דורן עד עם לבן גרתי והוי זה הפרקליט ואח"כ שלח המנחה והיינו כיון שהי' ע"י שליח אך אח"כ כשבא יעקב בעצמו אמר דמעתה יעשה להיפך שיקח תחלה המנחה ואח"כ יפייסו ואמר שמתנהג עמו כמו שמתנהג עמו ית' דע"י שליח הוי הפרקליט תחלה וע"י עצמו הדורון תחלה ולכן אמר אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי תחלה כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלקים דהוי הדורן תחלה ותרצני אח"כ ואף שכבר כתבנו כן בחבור לע"ז דף ט' מ"מ כאן בארני יותר על נכון בעזה"י

פ' וישב בפסוק ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאולה ויבך אותו אביו. ויל"ד דהנה תיבת ויבך אותו אביו א"ל הבנה והמדרש והמפ' נדחקו דקאי על יצחק אך לדעתי י"ל כך דהנה רש"י פי' ארד אל בני שהי' קבלה בידו שאם ימות א' מבניו בחייו ירד לגהינם והנה (מדרך העולם הוא כשח"ו כשמת א' מבניו מתנחם באחרים וכ"ה במדרש איכה במלך שהי' לו ד' בנים וכו' עדיין הי' מתנחם בשנים ע"ש אך היינו דוקא אם לא הי' המת חביב ויקר עליו מכולם אז מתנחם באחרים אבל אם הבן שמת הוי יקר מכולם אז אין מתנחם באחרים כיון שכלם כאין נגדו וכן הוי ביעקב שהנה באמת יוסף הוי חביב לו יותר מכל בניו וכמש"כ אותו אהב אביהם מכל אחיו וא"כ הי' בוכה על העדרו ולא התנחם בהנשארים כיון שכולם כאין נגדו אבל בניו לא הבינו הדבר ולכך ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו והיינו שהקימה בעצמו יהי' לו לתנחומין כיון שנתאספו כלם יחד ויראה לפניו את כלם יתנחם בהם אף שנעדר אחד מהם מה בכך ואמר תכתוב שיעקב בהיות שכבר נכוה במה ששינה לבן בין הבנים וחז"ל אסרוהו מה"ט לא רצה עוד להטיל קנאת ביניהם לומר שיוסף יקר לו מכלם והם כאין נגדו ולא רצה לצערם בכך ולכך אמר להם טעם אחר שאינו מתנחם מכח כי ארד אל בני אבל שאולה והיינו כפרש"י שיש לו קבלה שאם ימות: א' יורש גהינם וא"כ מצטער על עצמו ולא על בנו וז"ש ויאמר ר"ל דלהם אמר הטעם כי ארד אל בני אבל לפי האמת הוי הטעם ויבך אותו אביו דעל יוסף גופו בכה ולא על צער עצמו מחשש גהינם וא"ש בעזה"י

בפסוק ויאמר יהודה צדקה ממני כי ע"כ לא נתתי' לשלה בני. פסוק זה אין לו הבנה מ"ש כי ע"כ לא נתתי' וכו' ולהבין זה בחמלתו ית' ויובן ג"כ מ"ט לא נתן לה את שלה ומצורף לזה יתבאר מ"ש החלה וינחם יהודה ויעל וכו' ואם הכוונה על אשתו הו"ל לומר וינחם יהודה על אשתו כמ"ש בפ' חיי שרה וינחם יצחק אחר אמו ולפרש זה בעזה"י נקדים מ"ש במדרש בפ' ויהי בעת ההוא וירד יהודה מאת אחיו וז"ל הה"ד בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל כי חלל יהודה קודש ד' אשר אהב ובעל בת אל נכר עכ"ל. ומאי בעי בזה וכבר מלתי אמורה בזה בעזה"י וכעת נראה כך עפ"י דברי הנזה"ק בפ' זו בביאור מ"ש חז"ל דר"ע כי מטי להאי קרא בכי דאישה הפרם וה' יסלח לה מה מי שנתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו טלה צריך כפרה. וביאור דברי הזוה"ק מ"ש תא חזי כמה עיוות הדין יש וכו' והעולה מדבריו בקיצור תוכיח דנתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו טלה בב"ד שלו ית' א"צ כפרה ובב"ד של מעלה צריך כפרה והיכי דהדור יש בהן צדיקים גדולים הם נדונים לפניו ית' אבל אם יש [אין] בהן צדיקים גדולים הם נדונון לפני ב"ד של מעלה ולכך כשהיו השבטים קיימין וכן אח"כ הי' העולם מתנהג עפ"י ב"ד שלו ית' ולא הי' להם חטא במכירת יוסף כיון דהי' מתכונין לעבירה ובאמת הוי טובה ורצונו ית' בכך אבל אחר החורבן הי' העולם מתנהג עפ"י ב"ד של מעלה ולכך צריכין