גבורות שלמה כט

לאומה בפ"ע (וראי' שהרי נח נאסר בתשמיש בכניסתו לתיבה מפני צער העולם כמ"ש במדרש) וממילא השבטים לטעמייהו שהם סברו שיצאו מכלל ב"נ כמ"ש היפ"ת שבזה היו מחולקין יוסף ואחיו שהם אכלו מפרכסת וכו' לכך לא פירשו מנשותיהן ויוסף לטעמי' דס"ל דלא יצאו ולכך אף שידע אח"כ שבית אביו שבעים מכ"ז פירש עבור הכלל לטעמי', ובזה א"ש דהנה יצחק כשבא לאבימלך הי' שנת רעבון כמ"ש ויהי רעב בארץ וכו' גור בארץ הזאת משמע דשם שלט הרעבון וכן דרשו חז"ל ויזרע יצחק בשנה ההיא שהי' ארץ קשה ושנה קשה, ולפי"ז שאלו אבימלך ממ"נ דהנה י"ל דאבימלך הרגיש מקודם שהיא אשתו ומפני היראה אומר אחותי היא ול"ה קשה לי' הרי ש"א חד"א די"ל שיוכל לפרש אחותי בת אבי ולא ש"א חד"א וי"ל דלא יצא מכלל ב"נ ע"כ מותר בקרובי האב רק כשהשקיף בעד החלון וראה שיצחק מצחק עם רבקה והרי לסור לשמש בשני רעבון ובע"כ מכח דרעות עכו"ם אינו רעה א"כ ס"ל ליצחק שיצאו מכלל ב"נ אף להקל מכ"ש להחמיר לזה אמר כעת אני רואה שאך הנה אשתך ולא יתואר בה כלל שם אחותך דא"א לומר שהיא אחותך מן האב דלישראל אסור קרובי האב וא"כ איך אמרת אחותי היא הרי ש"א חד"א ואיך אתה מותר בה כעת, לכך השיב לו יצחק כי אמרתי פן אמות עלי' היינו שאמרתי כן מתחלה ומכרתי מודעא מקודם שמחשש פן אמות עליה הנני אומר כן ושוב ל"ש ש"א חד"א כדעת הט"ז הנ"ל בעזה"י

בפסוק ויברכהו בילקוט ראובני הביא המדרש מפ' בשלח וז"ל כל הברכות שברכו יצחק ליעקב כנגדם ברכו הקב"ה מלמעלה וכו' ואף רבקה אמרה ברכות כנגדן שנאמר יושב בסתר עליון וכן אמרה כי מלאכיו יצוה לך וכיון שאמרה לו בלשון ברכתו אמר רוה"ק יקראני ואענהו וכו' עכ"ל והוא תמוה מה ענין זה לזה, ומהו לשון וכיון שאמרה לו בלשון הזה וכו', אך נראה בהקדם מ"ש במדרש רבה פ' ש וז"ל ויתן לך האלהים יתן לך אלהותו עכ"ל, ולהבין זה עם המשך הכתוב ראה ריח בני כריח שרה אשר ברכו ה' וכו', והוא דהנה מ"ש ויתן לך אלהותו הכוונה שהתי' אתה המושל בעולם וכמ"ש ותגזר אומר ויקים לך, והנה מה שזוכין ישראל לכך הוי רק מכח שהם עבדים למקום וכמ"ש בכמה דוכתא דהקינה עבד עברי כקונה אדון לעצמו ולכך מושלין בו ית' כביכול, והנה ידיע מאמר ריב"ז שאמר אלו הטיה בן זכאי כל היום כולו לא הי' מועיל שהוא כעבד לפני המלך, הרי מבואר שם דע"י עסק התורה נקרא שר והמשתדל בתפלה נקרא עבד והטעם דהפלה הוי במקום קרבנות והקרבן נקרא עבודה לכך נם ההפלה נקרא עבודה, וא"כ עיקר הכח למשול בו ית' הוי ע"י ההפלה דבזה נקרא עבד, והנה בעת הרגיש יצחק ביעקב כמ"ש הקול קול יעקב הרגיש שהפלת יעקב נחשב כקרבנות, וז"ש ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה', כמו דבבית המקדש הוי קרבנות כן הוי יעקב בקולו וא"כ הוי עובד כמו הכהן והוי עבד ולכך ויתן לך אלהותו שהוא ימשול בו ית' כי הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו, מה דברי המדרש שהתחלנו דהנה כבר הבאתי דברי המדרש פ' וישלח דמי גדול השומר או הנשמר, ממה דכתיב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך מוכח דהנשמר גדול ופי' היפ"ת דמסופק אי מלאך גדול או צדיק, ממ"ש כי מלאכיו יצוה לך לשמרך מוכח דהמלאך יהי' שומר להצדיק ומוכח דצדיק גדול, והנה מה דהצדיק גדול ממלאך היינו דהמלאכים הם שרים דבכל מקום מצינו שהמלאכים נקראים שרים ולא עבדים רק ישראל נקראו עבדים, והיינו דבמה"ש ליכא קרבן כמ"ש בילקוט פ' צו שאמר הקב"ה אם הייתי חפץ בקרבנות הייתי אומר למיכאל וגבריאל שיקריבו לפני אלא ממי אני חפץ בבני אלים בני אברהם יצחק ויעקב א"כ כיון דבתם לא שייך קרבנות גם הפלה ליכא בהו כיון דתפלה במקום