גבורות שלמה כח

והרי כן אמר תחלה כי ירא לומר אשתי וכו', אך נראה דהנה בחדושי מכבר כתבתי בבאור מ"ש תחלה כי ירא לומר אשתי בלשון נסתר ואח"כ אמר פן יהרגוני בלשון מוכח והול"ל פן יהרגוה, אך הנה הרמ"א בתשובה הובא בט"ז סי' קפ"ה ס"ק ב' חקר בדין איש ואשה שלא הי' להם בנים ונתעברה האשה ונתיראת מעין הרע ואמרה בפני השכנים שהיא נדה אם מותרת לבעלה אי נימא שמא אנפשה חתיכה דאיסורא והשיב דלא שייך בזה חד"א כיון דשניהם יודעים זן האמתלא ואנכי הבאתי ראי' לזה מאברהם ויצחק שהי' אומרים אחותי היא ואיך תי' מותרין בהם אח"כ הרי שויא אנפשם חד"א בע"כ דבכה"ג לא שייך ש"א חד"א ושוב מצאתי אחר כך בתשובות הרמ"א עצמו שהביא ראיה זו וכוונתי לדעתו בעזה"י ובס' יעלת חן הרגיש בזה מדעתו ולא ידע שכבר קדמו בתשובות הרע"א, אך בחדושי מכבר כתבתי היות שהט"ז בסימן מן הנ"ל כתב דלכך מותרת מכח דהוי כמסירת מודעא דמה שאמרה כן הוי כמסירת מודעא עי"ש, וא"כ ה"נ ביצחק י"ל דטרם שאמר לפני אנשי העיר אחותי היא מסר מודעא לפני אחד שאומר כן בכוונה כי ירא לאמור אשתי פן יהרגוני וכיון שמסר מודעא תחלה לא שייך ש"א חד"א, וזש"ה כי ירא לאמר אשתי פן יהרגוני שהוא דברי יצחק עצמו דמסר מודעא דלכך אמר אחותי כי ירא וכו', אך צריך להבין למה לא מצינו באברהם שמסר מודעא כן, אך י"ל דאברהם הי' לו אמתלא כמ"ש בקרא אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ופירש"י שג"נ מותר באחותו מן האב עיי"ש וא"כ כיון שאפשר לפרש כן לא שייך ש"א חד"א ולא הי' צריך מסירת מודעא כיון שעיקר ש"א חד"א הוי רק שהוא דבר המותר רק הוא קיבל עליו שיהי' כאיסור מדאמר עליו לשון איסור ש"א חד"א אבל היכא שיהי' אפשר לחול עליו שם זה לא אמרינן שקיבל ע"ע לאיסור, אך לפי"ז גם ביצחק נאמר כן שהי' לו לומר לפני אבימלך תירוץ זה (דהרי גם אברהם ל"ה בת אביו כידוע) אך הנה תירוץ זה דאחותי בת אבי והי' תליא ברין אם יצאו מכלל ב"נ מאברהם ואילך או לא, והנה אברהם שהכיר את בוראו אח"כ הי' לו תירוץ זה דממ"נ מותר אם לא יצא מכלל ב"נ ודאי מותר באחותו מן האב ואם יצא מכלל ב"נ ה"ל גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ומותר ג"כ בקרובי האב אבל ביצחק שנולד קדוש מבטן והוי זרע אברהם שפיר תליא בזה אם לא יצא מכלל ב"נ יוכל לומר אחותי היא, אבל אם יצא מכלל ב"נ יש לו דין ישראל מבטן ואיך אפשר לומר אחותי בת אבי הרי ישראל אסור בקרובי האב ולכך הוצרך לומר שמסר מודעא תחלה, ובזה נבין הבאור דהנה בחדושי מכבר כתבני ליישב מת שהקשו התוס' במה דאמרינן דאסר ר לשמש מטתו בשני רעבון ולמדו מיוסף שנאמר וליוסף יולד וכו' ואיך שימש לוי מטתו שהרי יוכבד נולדה בין החומות וכתבנו ליישב דמה שאסור לשמש מטתו בשני רעבון היינו שצריך להשתתף בצרת הציבור וה והיינו כל עם ברעתם דאם ישראל תם ח"ו ברעה צריך כ"א מישראל להשתתף עמהם וכן כל עם ועם, אבל ישראל א"צ להשתתף בצרת עם זולתם וכן בהיפוך וכדקיי"ל בכמה דוכתא דרעות עכו"ם אינו רעה לגבי ישראל עיי"ש והנה חז"ל בתענית (י') פירשו למה תתראו למת תראו עצמכם בפני האומ"ה כאלו אתם שבעים באותה שעה עדיין הי' להם תבואה וא"כ לא הי' הרעב באמת להם רעה כלל רק לאומ"ה וא"כ תינח יוסף שהי' סובר שגם אביו ואחיו ירעבו ללחם מנע עצמו מתשמיש עבור צרתן אבל יעקב ובניו שהיו באמת שבעים כנ"ל וישראל יותר מהם לא הי' ורעות עכו"ם אינו רעת לכך לא פירשו עצמם מן האשה עכ"ד בחדושינו, ובזה יובן כאן דזה יהי' תליא בדין אם יצאו מכלל ב"נ או לא, דאם יצאו ממילא הוי הם אומת בפ"ע לכך אינם מחויבין להשתתף בצרתן, אבל אם לא יצאו מכלל ב"נ ונחשבו עדיין אומה אחת עם אומ"ה שוב הם מחייבין להשתתף בצרת הכלל דאינם נדונים