גבורות שלמה יט

המקום וכו' וא"כ ה"נ כיון דאברהם הי' גר בארץ נכרי' וא"כ לא היו לו שם קרובים ורעים לילך עמו לסעודה ולמה הלכו גדולי הדור רק לכבודו ית' וכמשאחז"ל כעין זה בר"ע בפ"ק דמו"ק ע"ד אחר שם אלו בשביל עקיבא באתם כמה עקיבא איכא בשוקא אלא אמרתם תורת אלקיו בלבו כן ה"נ הוי באברהם כן וא"כ כיון דלכבודו ית' באו איך יבואו אנשים לבעה"ב לסעודה ולא יהי' שם לכך הי' שם הקב"ה וממילא ישבו מרוחים. ולכך שני הפירושים אמת דבמה דהוי המשתה גדול מן הדירה וגדולי הדור היו שם שאין דרכם לישב בדוחק מזה מוכח דהוי דרך נס לכך מוכח דגדול עולמים הי' שם כן י"ל חוץ לדרכנו. אך לדרכנו י"ל כך דהנה באסתר אחז"ל מה ראתה אסתר שזימנה להמן פחים טמנה לו אם רעב שונאך וכו' אך תינח בהמן לבד. אבל מה תעשה בעם המן כל חיל עם ומדינה הצרים אותם. אך זה נמשך מן השמים שעשה המלך תחלה משתה גדול את משתה אסתר ואז אכלו כל עמו של המן ונפלו כלם בידה. ואפשר דבזה מדוקדק מ"ש את משתה אסתר והכוונה דטעם אחד למשחה הזה עם המשתה שעשתה אסתר אח"כ להמן והנה מה שאברהם עשה משתה גדול נמי הוי הכוונה כך דהנה יצחק נתברך בעקידה ויירש זרעך את שער אויביו ובמה זכה לכך היינו במה שאכלו תחלה על הסעודה שלו בזה זכה להיות נופלים כלם בידיו וא"כ מן השמים הוי סעודה זו ולכך אמר ויעש אברהם משתה גדול דגדול עולמים הי' שם וממנו ית' נמשך סעודה זו כדי שיהי' נהנין ממנו ויפלו בידו ויתברך אח"כ ויירש זרעך והנה בימי מרדכי נמי נאמר ויעש המלך משתה גדול את משתה אסתר היי נמי הכוונה ע"ד זה כדי שיפלו אח"כ בידו ולכך שפיר אמר הילקוט דנתקיים בהו מאמר הכתוב כי ישוב ד' לשוש עליך לטוב בימי מרדכי כאשר שש. על אבותיך בימי אברהם וא"ש ודו"ק

בפסוק ויאמר אבימלך וכו' אלהים עמך ועתה השבעה לי הנה אם תשקור לי ויאמר אברהם אנכי אשבע והוכיח אברהם אשר גזלו עבדי אבימלך ויקח אברהם צאן ובקר ויכרתו שניהם ברית ע"כ קראו למקום ההוא באר שבע וכו' הנה להבין זה מ"ש אנכי אשבע דתיבת אנכי מיותר וגם למה דוקא עתה הוכיחו על גזילת הבאר וגם כוונת אברהם במה שנתן צאן ובקר לאבימלך אך נראה דדברים גדולים כיונו כאן דהנה ידוע מה דהכריעו הפוסקים דהנודר בשביל טובה שעשה לו חברו אין לו התרת אף בדיעבד אבל נודר לתועלת השני ולא בשביל טובה לכתחילה אין להתיר ובדיעבד מהני התרה והנה אבימלך רצה להשביע את אברהם שלא ישקור לו וחשש פן ילך אברהם ויתיר לו השבועה לכ"א השבעה לי באלקים הנה כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי והוי השבועה בשביל טובה שעשיתי לך ולא תוכל להתיר לך ואף דבלא"ה כיון דהוי לטובת חבירו אסור להתיר לכתחילה מ"מ חשש אבימלך דבדיעבד הוי התרה שמא יעבור אברהם ויתיר לו לכך התנה עמו דהשבועה יהי' בשביל טובה שעשה לו אך אברהם אמר לו ח"ו שהוא יעבור על איסור לכתחילה ובפרט מצינו בצדיקים גדולים בלא"ה הם נזהרין שלא לעבור על שבועתן אפילו בשאלה כמ"ש בריב"ל שאמר הקב"ה אם נשאל פעם על השבועה ישאל גם על זה ומה מעלה הוי שלא נשאל רק בע"כ דווקא בסתם ב"א שאסור להם לישבע לכתחילה לכך אם נשבעו ראוי להתיר להם אבל בצדיקים גדולים לפמ"ש בילקוט פ' מטות ונשבעת חי ד' באמת במשפט ובצדקה דהיינו אם יש בו מדות כאברהם מותר לו לישבע כמ"ש את ה' אלהיך תירא אז ובשמו תשבע ואלו שמותרין באמת לישבע אין להם לשאול על שבועתן ועיין במדרש פ' חיי שרה בפסוק וה' ברך את אברהם בכל שדרש הך קרא ולא נשבע למרמה על אברהם ייע"ש ולכך אמר אברהם כך שאני איני צריך לישבע בשביל טובה שעשית לי רק אם אשבע סתם נמי לא אשאל עלי' אך כיון דאני רוצה להשביע