גבורות שלמה קפ

הספקות הנופלים במקרא מעצמן והקורא הנבון יבינם מאניו. והוא בהקדם אמרי נועם של הרי"ף בעין יעקב על מאמרם ז"ל בכריתות (ו') כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינו תענית שהוא תמוה בהשקפה ראשונה, וביאור הוא ז"ל הטעם דהנה מצינו אצל לוט שאמר להמלאך ואנכי לא אוכל להמלט ההדה וכו' ופירש ז"ל והוא מהמדרש וז"ל כשהייתי אצל אנשי סדום הי' הקב"ה רואה מעשי ומעשה בני העיר והייתי נראה צדיק וכדאי להנצל וכו' וכן אמר הצרפית לאליהו וכו' עד שלא באת הי' הקב"ה רואה מעשי ומעשה עמי ואני צדקת ביניהם וכו' ע"כ. הרי חזינן דלפעמים אף אם האדם אינו ראוי מצד מעשיו להיות לו תשועה מעריך הקב"ה מעשיו נגד מעשי הרשעים שהוא שוכן בתוכם ונחשב הוא לצדיק ועי"ז ינצל מרעתו וזה חסדו וטובו הגדול של הקב"ה אשר יעשה עם ישראל עמו דבעת שהם טובעין בים צרה ומדת הדין מומד ומקטרג ומצד מעשיהם אינם ראוין להוושע אז מעריך מעשיהם נגד מעשיהם המכוערים של האומות או של רשעי ישראל ועי"כ יש מקום להצילם מרעתם וז"ש חז"ל כמתק לשונם כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינו תענית דאם אין רשע לנגדם שיוכל להעריך מעשיהם נגד מעשיו אז לא יועיל תעניתם מאומה מפאת המקטרג עכ"ד רש"י ועפ"י הדברים הנחמדים האלו כתב בס' בית שמואל אחרון (פ' וירא) לבאר בזה דברי החכם מכ"א (משלי ט"ז ד') כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה דדרשו חז"ל כל מה שברא הקב"ה לא ברא לבטלה וז"ש (כל פעל ה' למענהו) ר"ל כל מה שברא הקב"ה בעולם לא לתהו בראו כ"א לצורך איזה דבר טוב ואם כי למראה עיני האדם נראה שהוא לרעה אבל באמת תוכו רצוף איזה דבר טוב אשר יצמח ממנו וז"ש (וגם רשע) ר"ל דמה שברא הקב"ה את הרשע הוא ג"כ לצורך העולם (ליום רעה) היינו כשישראל שרוין בצרה זוכין הציבור על ידו וא"כ גם הרשע צא ברא לבטלה עכ"ד הערבים ומה נעמו לחיך ברי פה קדוש השל"ה ז"ל שכתב לבאר מקרא שכתוב (דברים ו' ט"ו) רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם מכל העמים. והכוונה עפ"י דרך הנ"ל דהנה דור המדבר הי' דור דעה והיו עומדים במעלה עליונה ומדרגה גבוה ולכך כשהיו נדונין לפניו ית' לא הי' צריכין להעריך מעשיהם נגד מעשה האומות כי מצד: מעשיהם הטובים היו ראוין לקבל ברכה מאת ה', אך בניהם אשר קמו אחריהם הם לא היו עוד במדרגה זו וע"כ בעמדם לדין הי' מוכרח הקב"ה להעמיד נגדם את האומות שכנגדם המה צדיקים ועי"כ נצולו, וז"ש הכתוב רק באבות ך חשק ה' לאהבה אותם אות"ם דייקא מפאת עצמם ומעשיהם הטובים אבל ויבחר בזרעם אחריהם מכל העמי"ם היינו שבזרעם בחר הקב"ה רק בהערין העמים נגדם וכנ"ל ודפת"ח. ומה יפה ומה נעים לבאר בזה אמרי קודש אשר הביע המלך החסיד בתהלותיו (קמ"ג ב') אל תבוא במשפט את עבדך כי לא יצדק לפניך כל חי כי רדף אויב נפשי וכו'. כוונתו סובב הולך על קוטב רעיון הנ"ל [אל תבוא במשפט את עבדך) בעת שהוא עומד בפני עצמו (כי לא יצדק לפניך כל חי) היינו אם האדם יהי' נשפט בפ"ע מי יעמוד לפניו בדין כי מי יאמר זכותי לבי וכו'. אך אימתי תבוא במשפט עמי (כי רדף אויב נפשי) ירצה באותו עת ובאותו זמן אשר האויב עומד לנגדי לרדפני בחמת אפו אז בהעריך הקב"ה מעשי נגד מעשיו המתועבים ונגדו אהי' נחשב לצדיק ואוכל לנאת נקי בהשפטי. ואפשר להעמים רעיון זה בכוונת הכתוב (שם ל"ז) טוב מעט לצדיק מהמון רשעים רבים דהנה ידוע שהקב"ה מדקדק עם הצדיק כחוט השערה ומענישו בעוה"ז אף על עבירה קלה שעשה כדי שיקבל שכרו משלם בעוה"ב וא"כ לפי"ז אין להצדיק שום חלק ונחלה בטוב העוה"ז ומדוע אנו רואים כמה צדיקים שיש להם ג"כ מעט מתענוגי העוה"ז, אך באמת אם היו הצדיקים נדונין בפ"ע כי אז הי' עונשם בעוה"ז חזק מאד ולא הי' מגיע להם שום טובה בעוה"ז