גבורות שלמה קעז

דבעיין סוכה העשוי' לשמה וב"ה ס"ל דלא בעינן העשי' לשמה ובדרך, אגדה נ"ל דהם לשיטתם אזלי בפ"ק דערובין דהללו אמרים נוח שלא נברא יותר משנברא והללו אומרים שנוח לו יותר שנברא וכיון דהללו אומרים דנוח שלא נברא נזכר תחלה מוכת דז"ה דברי ב"ש דתמיד מקדימין דב"ש תחלה וכ"א בערובין דלכך הלכה כב"ה דמקדימין ב"ש תחלה וגם מדהוצרך לומר נמנו וגמרו נוח לו שלא נברא ולמ"ל נמנו הרי בכ"מ הלכה כנ"ה ובע"כ דז"ה דעת ב"ש וטעם פלוגתתן יהיו תלוי במאי דפליגו ר"י ורבנן בקדושין אם יש שכר בהאי עלמא או לא והני תנאי נראה דפליגי במשחז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ולולא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו והמפרשים הקשו למה שכר מצוה בהאי עלמא ל כא הרי הוי מצוה ביומו תתן שכרו והקב"ה מקיים התורה תחלה וכתבנו ליישב כיון דאין מגיע שכר מה"ד מכח שלולי עזר אלוה לא יכול לו להיצה"ר א"כ הוי כל מעשיו שלו ית' ולפ"ז רבנן יסברו דיש ביד האדם לכבוש היצה"ר מעצמו ומגיע לו שכר מה"ד ומשום ביומו תתן שכרו ומגיע שכר בהאי עלמא אבל ר"י סובר דאין ביד האדם לכבוש היצה"ר רק ע"י עזר אלוה ואין מגיע שכר מה"ד ול"ש ביומו תתן שכרו ולפ"ז הך פלוגתא דנוח שלא נברא הוי נמי כן דהנה עיקר בריאת האדם מבואר בראשונים כדי שלא לאכול נהמא דכסופא וא"כ למ"ד שכר מצוה בהאי עלמא ליכא והוי רק מצד החסד א"כ גם עתה הוי נהמא דכסופא לכך אמרו דנוח לו שלא נברא והם סברו כר"י דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא ואידך ס"ל כרבנן דיש שכר בהאי עלמא דיכול אדם להתגבר על יצרו בלי עזר אלוה ומגיע שכר מן הדין ולכך נוח לו שנברא דנ"ה נהמא דכסיפא ובזה יהי' תלוי פלוגתתן אם בעינן סוכה העשי' לשמה או לא דענין הסוכה מרמז שהוא יתי לכו לצל ומחסה כמ"ש ובצל כנפיך תסחירנו ואנחנו חוסים בצילו ית' וענין המחסה בצילו הוי בב' אופנים ח' בגשמיות מן הפורעניות המתרגשות בעולם ומהמזיקין הקיימים עלינו ככיסלא לאוגיא והב' שהוא כנו למגן מהיצה"ר שלא יחטיא אותנו ולפי"ז הוי לב"ש הטעם דהוי העשי' לשמה כדי שיהיו לזכרון על ב' עניני הגנה דשמירה מפורעניות הוי שמירת הגוף ולהגן מיצה"ר הוי שמירת הנפש והנה הישיבה בסוכה הוי עיקרו בגשמיות בהגוף זה הוי לזכרון שהוא ית' למחסה להגוף מן הפורעניות והעשי' לשמה בזה היי העיקר המחשבה לא המעשה כי המעשה ממ"נ כ"ז שלא נגמר איכו סוכה ואם נגמר כבר אינו עושה דבר וא"כ הוי עיקר המחשבה שעושה לשם סוכה והמחשבה הוי עיקרו בנפש והוי רוחני א"כ הוי זה סימן שהוא ית' שומר הנפש ברוחניות מן היצה"ר ולכך ב"ש לשיטתם דס"ל דנוח לו שלא נברא וס"ל רא"א לא דם לכבוד ה' רק ע"י סיוע שלו ית' וח"כ הוי הסוכה להגן לכן ס"ל דבעינן לשמה ג"כ אבל ב"ה לשיטתם דס"ל דנוח שנברא ויש כח ביד האדם לכבוש היצה"ר בלי עזר אליה ואין צריך הגנה רק להגוף לכך די בישיבה לשמה וא"צ עשי' לשמה והוי ב"ש וב"ה לשיטתם ורבנן ור"י נמי בזה פליגי ולע"ז י"ל כך דחז"ל חמרו בערכין דלכך נאמר הושע בן נון חסר יו"ד דבשלמא מ"ר ל"ה יכול לבטל יצרא דע"ז אבל הוא הי' יכול ולא ביטל לכך חסר יו"ד ולכאורה מה ענין זה לכאן אך הכל ענן אחד מה דהקב"ה עוזר לאדם נגד היצה"ר היינו אם האדם מתגבר עניו רק שאינו יבול לו אז עוזרו הקב"ה אבל אם אינו מתחיל להתגבר עליו א"ן הקב"ה מצילו וכן דיוק לשון חז"ל הבא לטהר מסייעין לו וכן בדין דמה שהקב"ה עוזרו הכל מד"ת מדין טעינת ופריקה דהוי המצוה עזוב תעזוב עמו ואם בממון הוי כן כ"ס במשא הנפש לכך הוא ית' מקיים מצות פריקה וטעינה וקיי"ל בש"ע דאם בעל החמור הלך לו אינו מחויב לפרוק כן ה"נ אם האדם מתגבר על היצה"ר הקב"ה מסייעו אבל אם בידו לכבשו ואינו עושה אין הקב"ה מסייעו וא"כ בימי מ"ר של"ה בידם