גבורות שלמה קעה

הנה הנביא נחמי' אמר וימצאו כתוב אשר צוה ד' ביד משה את ישראל וכו' עד ויעשו כל הקהל השבין מן השבי סוכות וישבו בסוכות כי לא עשו כן מימות יהושע בן נון ותהי שמחה גדולה מאוד להבין אך ס"ד שלא יעשו סוכות מימות יב"נ ויתר דקדוקים כבר מלתי אמורה בכמי אנפי וכעת נראה עוד לאלוה מילין בזה ונקדים דהנה הרמב"ם והושיע ה' תרומות ומעשרות סי' של"א כתבו דעושה אדם שליח להפריש תרומות ומעשרות והקשתי בילדותי דמזה משמע דלכתחילה יכול לעשות כן ולמה לא כתבו דמצוה בו יותר מבשלוחו וכתבנו שם לתרץ זה וכעת נראה כך דהנה ענין זה דמצוה בו יותר מבשלוחו לא מצינו בש"ס רק בפ"ב דקדושין גבי קדושין וגבי שבת ומזה למדו הפוסקים לכמה דברים ולפע"ד אין מזה ראיה לעלמא דהנה אחז"ל כ"מ שעשה אברהם למלאכים בעצמו פרע לו הקב"ה בעצמו וכל מה שעשה להם ע"י שליח פרע לו ע"י שליח הרי דהוא ית' מדקדק עד קצה האחרון א"כ מכ"ש דלאדם ראוי לדקדק לפרוע לו ית' מדה במדה והנה כל התורה נאמרה לנו ע"י שליח מ"ר כמ"ש הורה צוה לנו משה דתרי"א מצות שמענו מפי משה וכן מקרא מפורש בפ' בחקותי אלה המצית אשר צוה ה' את ב"י ביד משה וע"ש בילקוט כדאי השליח למשלחו הרי דנאמר ע"י שליח והנה בפ' בשבח אמר עד אנה מאנתם לשמור ראו כי ה' נתן לכם השבת ע"כ הוא נתן לכם ביום הששי לחם יומים והאריכות הלשון א"ל הבנה וכבר מלתי אמירה בזה בעזה"י בכמה אנפי ובעת נראה כך דמה שעושה בעצמו לא ע"י שליח מורה על חשיבות הדבר ועיין ביומא דף כ"ב חביבין ישראל שלא הצריכן הכתוב לשליח ועפרש"י דכ"א מתפלל על עצמו והתוספות ושנים מפרשים דקא על יוה"כ דלא הוצרך לפעמון ורמון ע"ש ועכ"פ הוי זה חביבות וה"נ אמר הקב"ה ראו חשיבות השבת דשקול ככל התורה דאנכי ולא יהי' לך דהוי ע"ז דשקיל ככל התורה שמעו מפיו ית' כא ע"י שליח ושבת נאמר מפי מ"ר על ידי שליח אך זה אם לא הי' רואין שאין המן יורד בשבת אבל כיון דראו דאין המן יורד בשבת א"כ ראו ב עיניהם מצות שבת ואנן קיי"ל דלא תהא שמיעה גדולה מראי' א"כ נהי דלא שמעו מצות שבת מפיו ית' רק ע"י מ"ר הרי ראו שאינו נותן מן בשבת ובע"כ היי בשביל ישראל שלא יחלל שבת דבשבילו הרי מוריד גשמים ובע"כ הוי רק בשביל ישראל א"כ ראו כן בפועל והוי כשמעו מפיו ית' שלא ע"י שליח ולכך אמר עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורותי ראו כי שבת שקול ככל התורה וראי' דהרי ראו כי ה' ניתן לכם כנותן מיד ליד שלא ע"י שליח לכך הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים ולפ"ז כיון דשבת ניתן שלא ע"י שליח גם הם מחוייבין לעשות כן לכך מצוה בו יותר מבשליחו וכן בקדושין כיון דפ"ו נאמרה לנח ובניו ולא ע"י שליח לכך גם בזה הוי מצוה בו יותר מבשלוחו אבל שאר שנאמרו ע"י מ"ר כמ"ש בילקוט הנ"ל מותרין הם נמי לקיימן ע"י שליח ולפ"ז הנה בפ"ק דסוכה אמרינן דלכך סוכה פסולה למעלה מ"כ דכתיב כי בסוכות הושבתי את ב"י ער כ' אמה אדם יודע שיושב בכל סיכת ופרש"י דדריש כי בסוכות הושבתי צויתי לישב ואף דאין מקרא יוצא מידי אצא סוכות ענני כבוד מ"מ אתיא נמי לדרשא והנ"מ בזה הוי דאם הכוונה כפשוטו על ענני כבוד א"כ זה עשה הקב"ה בעצמו ולא תהא שמיעה גדולה מראי' כי עשה להם ענני כבוד להראות שכיחא לי' בקיום מצות סוכה א הוי מצוה בו יותר מבשלוחו ואם דרשינן צוית אז הוי חומרא דלמעלה מכ' פסולה וא"כ זה חדשו אז דבשבת דף מ"ג אמרינן שם דר"א אמר דסייף הוי לו תכשיט ויליף מקרא חגור חרבך על ירך ופריך ההיא בד"ת כתיב ומשני אעפ"כ אין מקרא יוצא מידי פשוטו אמר ר"כ כד הו נא בר תמני סרי הוי גמירנא לכולהו ש"ס לא הוי ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו עד דשמענא ובזה י"ל המשך כל