גבורות שלמה קעב

משכורתך שלמה מעם ד' אלקי ישראל כאילו נעשה ע"י שלוח ובזה יובן הילקוט הנ"ל דהוי ק"ל זה גופא וכי משוא פנים יש ולמה לא יעלה הכבוד במקום שכר ומתרץ דבשלמא גבי עונש שאין הוא ית' חפץ בכך כמש"ה החפץ וכו' וכן אחז"ל דהקב"ה לא חדי במפלתן של רשעים ואם עושהו בעצמו הוי רק למען הנענש לכבודו וכי בלא"ה אין הקב"ה מיחד שמו על הרעה וכיון דעושהו רק לכבוד הנענש לכך עונשו יותר וע"י שליח ענשו קל מחמת הבזיון אבל בטובה הוא ית' מתענג בעשיית הטובה לאדם וכמי האב הנותן לבנו אף שיש לו כמה שלוחים הוא חפץ בעצמו להטוב לבנו עבור שהיא מתענג בכך וא"כ בנותיו לאדם טובה להנאת עצמו מכיון לא לכבוד האדם לכך אינו עולה זה לשכר ולכך מקבל שכרו משלם וכיון דכתיב ד' אוהב צדיקים ד' שומר גרים מוכח דאהבה שייך רק בצדיקים ולא בגרים ובגרים ל"נ רק שמירה וכן נאמר אוהב גר לתת לו לחם ושמלה משמע הא כלליות אהבה ל"ש בגרים וא"כ הוי ס"ד דהגר אם יתן לו הקב"ה בעצמו כיון דל"ש בו אהבה שוב הוי לכבוד האדם ויעלה זה במקום שכר לכך אמר לא כן הוא רק ישלם ה' פעלך בעצמו ותהי משכורתך שלמה מעם ד' אלהי ישראל כאילו היית ישראל ממש ולזה אמר המדרש מי שישלם שכר טוב לצדיקים דייקא דבהם שייך אהבה כן אף שאתה גר יעשה לך כבי חרי וישלם לך בעצמו ואע"פכ יהי' בשלימות כאולי היו ע"י שליח והיינו כיון דהוגד היגד לי את אשר עשית את חמותך דהנה שני עניני גרים יש שיש מי שהיתה נשמתו נכרי וע"י הבחירה נעשה ישראל ויש גר שהיו נשמתו ישראל רק ע"י החטא נפל בקליפה ואח"כ חזרו לשרשן והנה מ"ש שאהבה ל"ש בגרים היינו בגד שרשמהו נכרי אבל מי שנשמתו ישראל רק שנפל בקליפה וחזר לשרשו ז"ה כדין ישראל ממש כיון ששורש נשמתו מישראל ושייך בו אהבה ג"כ ע"כ א"ל לנכות מהשכר אף שהקב"ה בעצמו נותן לו והנה בחבורי מ"נ הבאתי שם פסוק והגבעונים לא מב"י המה ופרשנו שם וכי עד הנה לא ידענו שהם גרים אך הכוונה דעד עתה לא ידענו אם נשמתם של גרים או אפשר שהיו בשום פעם נשמתן מישראל ועתה חזרו לשרשן אך כיון שאחז"ל דמי שאין בו ג' דברים הללו בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו ע"ה א"כ אם היו בשום פעם מב"י היו ראוי להיות בהם מדה הרחמים מזה נכר דהגבעונים לא מב"י המה ול"ה בשום פעם מישראל וז"ש בועז דודאי לשאר גרים כיון שאין בהם אהבה רק שמירה אין הקב"ה ניתן להם בעצמו ובשלימות אך כיון שהוגד הוגד לי את אשר עשית את חמותך א"כ ניכר דיש בך מדת הרחמים ונשמתך מישראל ושייך בך אהבה לכן ישלם ד' פעלך בעצמו ותהי משכורתך שלימה בשלימות מעם ד' אלהי ישראל דייקא וא"ש

פ' האזינו בפסיק שחת לו לא בניו מומם דור עטש ופתלתול הלד' הנמלך זאת עם נבל ולא חכם הלא הוא אביך קניך הוא עשך ויכוננו נראה הכוונה דהנה תחלה אמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט והכוונה דבא להצדיק הדין למה שבא להעיד השמים וארץ על העונש שיענשו ישראל אם לא יקיימו התורה ותקשה להם למה אוה"א ג"כ אין מקיימין התורה ואף על שבע מצות שלהם שאין מקיימין אין נענשין עונש חמור מישראל לכך הקדים לומר הצור חמים פעלו במדה ובמשורה דאם שחת לו היינו לו בניו מומם אם שחת לו שאינן בניו והמה מרוחקים ממנו והשי"ת באמת הוי רק מומם ולהם מזיקין ולא לו ית' והיינו כיון דהם דור עקש ופתלתול אבל אתם הל"ה תגמלו זאת אתם גומלין לו ית' הרי אביך קניך הוא עשך ויכוננך ויש לכם דביקות בו ית' א"כ אם אתם מקלקלין מגיע הקלקול למעלה וכביכול לו ית' אתם גומלין לכך הוי עונש חזק וא"ש והארכתי בזה בח"ת שלי מכבר: