גבורות שלמה קסז

ואם הוא ית' מכוין לכבודו הוי כבוד יותר אם מקיימין בתורת א"מ אבל אם הוא מוכרח לעשות אינו כבוד כ"כ וראי' שני' ממה שצדיק נתפס בעוון הדור והנה במלך ב"ו אם ימרדו בו כמה אנשים היתכן שיהרוג אוהבו והמורדים יחיו ולמה הקב"ה: עושה כך ובע"כ דהוא אינו מכוין לכבודו רק לטובת האדם שיקחו מוסר כמ"ש בקרובי אקדש ומוכח דאין הקב"ה מכוין לכבודו ואיך שייך בזה מודעה וז"ש ואתחנן אל ה' לאחר שכבש סיחון ועוג ומוכח דאינו מכוין לכבודו ועוד ראי' ויתעבר ה' בי למענכם כדי לכפר עליכם ולכך ועתה אחר ראיות הללו שמע ישראל אל החקים מוכרח אתה לשמוע אל החקים ואין לפטור בטענת מודעה ולכך לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם דבאמת אתם מצווין ותרצי להוסיף על המצות ותאמרו אינו מצוה עדיף ותקיימו ההוספה בתורת אינו מצווה לא תעשו כן כי עי"כ ולא: תגרעו ממנו כי המוסיף גורע דאם תאמרו אינו מצווה עדיף תאמרו שהוא ית' מכוין לכבודו ויהי' מודעה רבה ותפטרו לגמרי. ועתה תבוא נבוא לבאר שהתחלנו דישראל ראו שמ"ר נטל התורה ונתנה לכהנים סברו שודאי נשמע הוי תנאי לנעשה וכיוון שאבדו נעשה א"ל חלק בנשמע ולכך נתנה רק לכהנים ששבט לוי לא עבדו העגל ומ"ר אמר להם להיפך שאינו תנאי ואף שאבדו נעשה יש להם חלק בלימוד לכך כרתו הכהנים עמהם ברית שכל מי שיבוא יקרא בתורה ואינו נמנע ואז א"ל מ"ר כיון די"ל נשמע יש להם כח התורה וא"צ לעזר אלהי לכך הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם לה' צריך אתה להיות לו ית' לעם תחלה ואינכם צריכין שהוא ית' יקרב אתכם תחלה כמש"ל ואעפ"כ ושמעת ועשית דהתורה מגרש היצה"ר גם כיון דאמרתי לכם שאינו תנאי ומוכח דאין הקב"ה מכוין לכבודו רק לטובתכם וממילא כל אדם זריז ביותר וא"ש בעזה"י. והארכתי בענינים אלו בדרוש לעשי"ת בשנת הרי"ב ובקהלת בפסוק כל אשר יעשה אלהים הוא יהי' לעולם ע"ש

פ' נצבים בפסוק כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא עד ראה נתתי לפניך את החיים להבין זה עפמ"ש בכמה דוכתי דישראל כשעמדו על ה"ס השיגו התורה עד שלא נתנה והי' להם שכל זך ומה שציוה להם הקב"ה הי' רק להיות מצווין ועושין כמ"ש גדול המצווה ועושה וז"ש כאן כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך לא נפלאת הוא ממך אף זולת צוואתי לא נפלאת ממך כי קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך לעשותו דהיינו שאתה בפיך יכול לעשות התורה ולכך דייק לשון לעשותו דלכאורה עשי' שייך רק בידים ולא בפה ולב והול"ל כי קרוב אליך בידך לעשותו ולכאורה הי' אפשר לומר דמזה מוכח כמ"ד דעקימת שפתיו הוי מעשה אך למ"ד עקימת שפתיי ל"ה מעשה איך אמר בפיך ובלבבך לעשותו אך לפמ"ש הכוונה א"ש שגם הם יוכלו לעשות התורה אף דלא נתנה מסיני ושמא תאמר אם הייתי משיג התורה מדעתי למה נתת התורה אך כדי להרבות השכר שיטלו שכר יותר ולהיפך להעניש העובר על התורה כי אם לא יהי' מצוה ועושה ל"ש עונש וז"ש ראה נתתי לפניך החיים והטוב והמות והרע ובמה נתתי לפניך כ"ז היינו אשר אנכי מצוך היום והרי הי' בידם לקיים בלא צוואה רק מטעם וחיית ורבית וברכך ד' אלהיך בארץ כדי לקבל שכר כפלי כפלים ממה שהי' מגיע לך אם אינו מצווה ועושה וגם להיפך אם יפנה לבבך ולא תשמע הגדתי לכם היום כי אבד תאבדון ותענשו כיון שאתה מצווה שלא לעשות ובזה נבין מ"ש המדרש וז"ל כי המצוה הזאת הלכה אדם מישראל שעומד לקרות בתורה כיצד מברכין כך שנו חכמים הפותח והחותם בתורה מברך לפני' ולאחרי' ומניין שטעונה ברכה לפני' ולאחרי' דכתיב בתהילים קי"ט בא"י ואח"כ למדני חוקיך הרי ברכה לפני' ומנין שטעונה ברכה לאחרי' אמר ר' שמואל בר"ר בשם ר' יונתן שכתוב אחר השירה וזאת הברכה מששנה