גבורות שלמה קסו

על גוף הקנאה מה לי למכור או לקנות לכך הוי קדושין ולפ"ז אם אנסוהו לקבל מתנה בזה הוי קנין מכח דאגב אונסא והנאת החפץ גמר ומקני ולפ"ז הרי התורה הוי כמתנה ג"כ לנו כמ"ש במדרש הנ"ל ול"ש טענת אונס אך זה אם אין הקב"ה מכוין לכבודו אז אין חייבין ליתן דמים והוי כמתנה וליכא מודעה אבל א"ה ח"ו מכוין הקב"ה לכבודו אז חייבין ליתן דמים והוי כאנסוהו לקנות דאינו קנין והוי מהיפך אל היפך באנסוהו למכור במכירה ל"ה מודעה וזבינא זביני ובתלוהו ויהיב ל"ה מתנה ובאנסוהו לקנות הוי להיפך במכירה ל"ה מכירה ובמתנה הוי מתנה וז"ש יכול יהא חייב ליתן דמים ויהי' התורה כלקוחה ויהי' מודעה רבה ת"ל מתנות ול"ש טענת אונס וז"ה פלוגתא דר"י ור' ישמעאל דר"י ס"ל דל"ש כלל מודעה ונענשו על כל המצות ולכך אמר שעברו על תנאי לפיכך היתה למס ור' ישמעאל ס"ל כרבא דשייך מודעה רק הרי התוס' הקשו דהרי קבלו בימי יהושע ותירצו דהוי הקבלה רק שלא לעבוד ע"ז וא"כ עכ"פ על ע"ז ליכא טענת אונס לכך אמר כיון שעבדו ע"ז היתה למס וא"ש. וכעת נקדים מ"ש ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאחר שכבש סיחון ועוג ולמה דוקא אז אך ע"פ דברינו זה כמה שנים בהיותי אב"ד בק"ק יוזעפאף לפרש מ"ש במדרש בפ' ראה החילותי תת לפניך רבנן אמרי לפי שנתיירא משה לפי שהעכו"ם אין מצווין על השבת כשהם עושין השבת אתה נושא להם פנים א"ל הקב"ה אפילו עושין כל המצות אני מפילן לפניכם מנין ממה שקרינו בענין ראה החילותי תת לפניך ובארנו דרך אחר כי מרע"ה בע"כ הי' סביר דאינו מצווה ועושה עדיף ולכך חשש כשיקיימו העכו"ם בתורת אינו מצווה יהיו עדופים והקב"ה השיב לו שלא כן הוא דמצווה ועושה עדיף וראי' לזה שנתן לפני משה גם השר של סיחון כמ"ש במדרש דקאי על השר ולמה במצרים לא נתן בידו השר אך כשישראל אין מצווין היי המלאך גדול מהם דגם הם מקיימין התורה רק דרך אינו מצווה ולכך במצרים דנם ישראל ל"ה מצווין היו המה גדולים מהם ולא מסרו הקב"ה להיות נדון ביד הקטן ממנו אבל אחר מ"ת והוו ישראל מצווין לכך מסר גם השר בידם וז"ש ראה נתתי, לפניך את סיחון והיינו השר ומזה תדע דמצווה גדול וז"ש בפ' דברים ה' אלהינו דבר אלינו בחורב לאמור וגו' ראה נתתי לפניכם את הארץ ולא מצינו שיאמר זה הקב"ה רק ראה נתתי לפניכם את הארץ קאי על השמים ועל הארץ כמ"ש במדרש הנ"ל גבי סיחון וז"ש ה' אלהינו דבר בחורב והיינו שציווה על התורה והרי בידינו לקיים התורה בלי צווי כמו שקיימו האבות ונשיג בעצמנו בשכלינו התורה וכמ"ש האלשי"ך גבי אלו קרבנו לפני ה"ס ע"ש ומדציווה על התורה הי' הכוונה בזה לאמור דהוי כאומר רב לכם שבת בהר הזה ראה נתן ה' לפניכם את הארץ היינו השרים דלכך עשה אתכם למצווין כדי ליתן בידכם גם השרים של מעלה וא"ש. ולפ"ז הנה מה דנתאווה מ"ר לכנוס לארץ כדי לקיים מצוות התלויות בארץ והרי בידו ללמוד דיני התרומות והמעשרות והרי אחז"ל כל העוסק בפרשת עולה כאילו הקריב עולה ולמה דוקא בקרבנות כן דבכל התורה הוי כן וכמ"ש הבל"ע בפ' עקב כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות התחיל בלשון יחיד וסיים בלשון רבים אך הכוונה דאף המצווה הנאמרה ליחיד ואין ביד כולם לקיימו כגון יבום וכדומה מ"מ ביד כולם לשמרו דבידם ללמוד והוי כמעשה וא"כ הי' בידו ללמוד מצות הללו אך הכוונה דבח"ל אף דלומר הוי כאינו מצווה ועושה אבל אם יבוא לארץ ויקנה קרקע יהי' מצווה ועושה וז"ש ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאחר שכבש סיחון ועוג ונודע לו שאינו מצווה גרע ביקש אעברה נא ואראה ולפ"ז עיקר כוונת משה להזהיר את ישראל שלא יאמרו שיש מודעה רבה והתחיל להודיעם דל"ש מודעה מכח מתנת והטעם כי הוא ית' אינו מכוין לכבודו ומביא ב' ראיות אחד ממה דמצווה ועושה גדול מא"מ