עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryגבורות שלמה

גבורות שלמה קסה

Gevurot Shlomo 165 · גבורות שלמה · free full Hebrew text

Open in the reader →

למס בגימ' סיני ור' ישמעאל אומר ע"י שעבדו ע"ז היתה למס דלמס הוא סמל עכ"ל וי"ל דבמאי פליגי הרי שניהם אמת דלמס גימ' סיני וגם הוי אותיות סמל אך נ"ל בהקדם מ"ש במדרש פ' יתרו וז"ל זש"ה עלית למרום וכו' יכול תהא כשבוי' ת"ל לקחת יכול יהא חייב ליתן דמים ת"ל מתכות עכ"ל ולהבין הכוונה במ"ש יכול יהא חייב ליתן דמים איזה דמם נשלם לו ית' גם מה איכפת לן יהא כך אך נראה דהנה ישראל אמרו נעשה ונשמע והנה חלק המעשה הוא מאמר נעשה וחלק הלימוד הוא מאמר נשמע ובאמת אין זה תלוי בזה דאחז"ל במדרש פ' עקב דאמר הקב"ה אבדתם נעשה שמרו כשמע ואחז"ל הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו ומוכח דאין זה תלוי בזה והנה גוף דין זה אם נימא דנעשה הוי תנאי לנשמע אם יזכו לנעשה אז יזכו לנשמע ואם לא יהי' להם נעשה לא יזכו לנשמע או אינו תנאי רק כל חד הוי ענין בפ"ע יהיו תלוי בזה דהוא ע"ד שאמרו בש"ס בפ' ב' דביצה דף כ' גבי שכ"מ הבו לי' לפלניא ד' מאות זוזי ולנסוב ברתי' דיהבינן לי' המעות וברתי'. אי בעי נסיב ואי בעי לא נסיב אבל אם אמר להיפך אי נסיב יהבינן לי' ואי לא נסיב לא יהבינן לי' וכן קיי"ל בחו"מ ט"ו רנ"ג והכוונה כך דהיכי דתחלת הדבור הוי לטובת עצמו אז הוי תנאי ואם לא לא הוי תנאי וה"נ אי נימא דכוונתו ית' בענין קיום המצות הוי לכבודו ית' א"כ הוי מאמר נעשה תנאי כי אף דהם אמרו כן מ"מ קיי"ל בחו"מ סי' ר"ז דהיכי דהוי בתחלת המקח אף דהתנה הלוקח טובת המוכר הוי כאילו ההנה המוכר כן ה"נ כיון דבתחלת אמרו נעשה ונשמע אף דהם אמרו הוי כאילו הוא ית' אמרו שעד"ז הוא נותן להם התורה ושוב הוי התנאי אם יקיימו נעשה יזכו לנשמע אך אם אינו מכוין לכבודו רק הוי לטובת ישראל כפי האמת בין כעשה ובין נשמע הוי טובת ישראל ואין זה תלוי בזה וז"ש המדרש יכול יהא חייב ליתן דמים היינו דקיום המעשה יהי' תשלומין טבור חלק הלימוד דנעשה הוי תנאי לנשמע ואם לא יקיימו נעשה לא יזכו לנשמע ת"ל מחנות כי אין הקב"ה מכוין לכבודו ואינו תנאי ולזה אמר אבדתם נעשה שמרו נשמע אך לכאורה מה קמ"ל בזה יותר טוב הי' דיסברו ישראל דנעשה הוי תנאי ויהיו זריזין יותר בקיום התורה אך הנה אחז"ל דמודעה רבת לאורייתא ובאמת לולי דבריהם ז"ל י"ל דלא שייך מודעה דתלוהו וזבין זביניה זבינא אך מבואר ברמ"א סי' ר"ה דאנסוהו לקנות ודאי אינו קנין ולכאורה ראי' מבוררת לזה מש"ס כיון דאמר מודעה רבה לאורייתא והתורה הוי קנין לנ' כמ"ש במדרש פ' תרומה כי לקח טוב אל תעזבו את המקח שלכם וא"כ הוי אנסוהו לקנות ומוכח דל"ה קנין אך באמת י"ל דל"ש בזה מודעה דבא"ע סי' מ"ב תמה הח"מ למה בקדושין קיי"ל באנסוהו לקדש הוי קדושין ובמקח אנסוהו לקנות ל"ה קנין וכתבנו לחלק עפ"י דברי הרמ"ע סי' ר"ע דהוכיח מדברי הרא"ש והטור דהיכי דהוי אונס גמור עדיף דאז אגב אונסא וודאי גמר ומקני והיכי דל"ה אונס גמור ונראה מדעתו דאינו מוכרו ברצון גמור ל"ה מכירה ע"ש וז"ה הטעם בין אנסוהו למכור או לקנות דודאי ההנאה הוי שוה בקבלת החפץ כמו במעות רק באנסוהו למכור כוונת הגזלן דמבקש את החפץ רק דלא מלאו לבו לבקש בחנם ורוצה לשלם ואם הי' נותנו לו בחכם הי' ניחא לי' טפי והוי האונס על גוף הקנאת החפץ וכיון דהוי אונס ממש וגם מקבל דמים לכך גמר ומקני אבל באנסוהו לקנות מה הנאה הוי לגזלן שיקנה חבירו החפץ הרי אין כוונתו רק לעצמו שמבקש הדמים רק שלא מלאו לבו ליקח הדמים בחנם ורצה שיקבל החפץ וא"ה נותן לו הדמים בחנם יותר הי' מקבל הדמים ובזה עיקר האונס על נתינת המעות וכיון דאין האונס עיקרו על קנין החפץ ומ"מ אין הלוקח קונה ברצון לכך ל"מ להיות גמר ומקני לכך א"ש דבקדושין דכוונתה על גוף הקדושין להיות בעלה וכל דהוי אונס