גבורות שלמה קסד

י"ל דתרווייהו איתנייהו דמצות שליחות האם הוי מצוה אף אם אינו לוקח הבנים ולקיחת הבנים הוי מצוה בפ"ע ויש בשליחות הקן שתי מצות יחד ולפ"ז י"ל דהתורה שאמרה כבד את אביך ואת אמך היי נמי הכוונה דוקא אם יעשה המצוה בכפל אז יקבל שכר בהאי עלמא וקמ"ל דל"מ אם מכבד האב בעצמו ב' פעמים דהוי כן רק אף אם יכבד האב והאם נמי נחשב לחד מצוה דהוי מענין אחד והוי שכר מצוה בהאי עלמא וכן בשילוח הקן דל"מ אם עושה ב' פעמים דנחשב כפול רק אף אם משלח האם והבנים תקח נמי נחשב לכפל למען ייטב לך והארכת ימים ולפ"ז לכאורה תקשה למה זכר ר"י בלשונו ונטל את הבנים דלו יהא דהוי האמת דלא נעשה קיום המצוה רק בנטילת הבנים עכ"פ, למה זכר זה כאן אם הי' אומר סתם ושילח את תקן נמי הי' נודע דכוונתו כדרך שליחות הקן כמו דהוי המצוה ואם ר"ל דקיים בזה כבוד אב הול"ל ונטל גוזלות למ"ל ונטל את הבנים אך כוונתו כיון דהש"ס פריך ודלמא לא הוי הכי ומשני דר"י מעשה חזא וי"ל דבמעשה לא ראה את זה שכיבד גם אמו ולא את אביו ב' פעמים רק זה ראה לבדו מ"ש לו אביו עלה לבירה וכו', וא"כ אין ראיה דלעולם שכלו ארוך דלמא הכוונה בעוה"ז ומה דבזה לא נעשה כן היינו דהתורה לא הבטיחה רק בעושה ב' פעמים לא בפ"א לכך אמר הרי שלח הקן ונטל הבנים וקיים כל הכתוב כדכתיב ולו יהא דהכוונה על ב' מצות היכן אריכות ימיו של זה כיון דעשה שניהם בע"כ לעולם שכלו ארוך וא"ש. אך המדרש הנ"ל שאמר אורח חיים פן תפלס הוא ס"ל כדעת הח"צ דנטילת הבנים הוי רשות ולא מצוה והוי בשילוח הקן רק מצוה אחת וס"ל כרבנן דלמען יאריכון ימיך בעוה"ז וא"כ הוי שכר שלוח הקן יותר מכבוד אב דבכבוד כתיב כבד את אביך ואת אמך אז למען יאריכון ימיך כשיהי' בכפל אבל אם יעשה אחת לא יקבל שכר בעוה"ז ובשילוח הקן אפילו בפעם אחת יקבל שכר בעוה"ז לכך דומה המשל לנמשל שפיר וא"ש ודו"ק

פ' תבא בפסוק הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם לה' אלהיך וכו' בילקוט אמרו ישראל למ"ר נעשת התורה ונתת לכהנים א"ל מ"ר רצונכם שיכרתו לכם הכהנים ברית שכל מי שירצה יבא ויקרא קרא בה ואינו נמנע א"ל הן א"ל הסכת ושמע ישראל עכ"ל והוא תמוה ובפרט לווה דוקא אז אמר שנהיית בעם לד' וכבר מלתי אמורה בזה בחידוש מכבר וכעת נראה עד בהקדם משחז"ל בקדושין גדול מה שנאמר בישראל יותר מבגרים דבישראל כתיב והייתי להם לאלהים ואתם תהיו לי לעם ובגרים כתיב והיו לי לעם ואני אהי' להם לאלהים והכוונה פשוט רב דבישראל מתחיל הוא ית' תחלה להתקרב להם ובגרים הוי להיפך אך לכאורה הוא מחוסר טעם וכי משוא פנים יש בדבר אך הכוונה דאחז"ל יצרו של אדם מגבר עליו וכו' וא"כ א"א להתקרב לו ית' עד שיתקרב לו הקב"ה תחלה לעזור לי וא"כ צריך הוא ית' להתקרב תחלה ולפ"ז הרי המהרש"א כתב שם דלשון יצרו של אדם מתגבר עליו היינו לפי ערך האדם כמשחז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ולפ"ז א"ש דישראל הם גדולים והיצה"ר מתקנא בהם לכך צריך לעזר אליה אבל הגרים שאינם גדולים כ"כ ואין היצה"ר מתקנא בהם אין צריכין לעזר אלוהי לכך מחויבים הם להיות לו לעם החלה ולפי שאחז"ל בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין אם אבן הוא נמוח וכו' ותינח במי שא"ל כח התורה זה צריך לעזר השם לכבוש היצה"ר אבל מי שיש לו כח התורה אין צריך לעזר השם. רק התורה משמרתו. וזה שוה להגרים דצריך להיות לעם לו ית' תחלה והבן. ובזה נבוא אל הביאור בעזה"י דהנה בחדושי מכבר לפ' ואתחנן כתבנו להכין המשך גוף הפרשה מ"ש ואתחנן אל ה' בעת ההוא עד הסוף מ"ש כי כל האיש אשר הלך אחר בעל פעור ואתם הדבקים וכו' ונפרש כולם בעזה"י ונקדים לפרש מ"ש במדרש איכה בפסוק היתה למס ר"י אמר ע"י מה שעברו על התנאי שקבלו מסיני לפיכך היתה למס חושבנא דדין כחושבנא דדין