גבורות שלמה קסג

הואיל ומצוה הזאת גדולה אני עושה אותה ששכרה מרובה (לא) מצוה קלה איני עושה אותה מה עשה הקב"ה לא גילה לבריות מ"ש של כל מצות כדי שיעשו כל המצות בתום למה"ד למלך ששכר פועלים והכניסן לתוך פרדיסו סתם ולא גילה להן מתן שכרן של פרדס וכו' בערב קרא לכל או"א א"ל תחת איזה אילן עשית א"ל תחת זה א"ל פלפל הוא שכרו זהוב אחד קרא לאחר וכו' א"ל שכרו חצי זהוב פרח לבן הוא וכו' אמרו לו (לא) היית צריך להודיע איזה אילן שכרו מרובה שנעשה תחתיו א"ל המלך אילו הודעתי כל פרדסי נעשה רק באלונים הללו כך לא גילה הקב"ה מ"ש של מצות חוץ משתי מצות החמורה שבחמורות והקלה שבקלות כבוד אב החמורה שבחמורה ונאמר בה למען יאריכון ימיך הקל שבקלות שילוח הקן ונאמר בה אריכות ימים וכבר כתבנו בחידושינו דאין המשל דומה לנמשל דהמשל נתן לזה שכר הרבה ולזה מעט שכר ובנמשל הוי שכרו שוה וכתבנו ליישב זה וכעת נראה כך ונקדים דהנה ח"צ בתשו' סי' פ"ג נסתפק בשילוח הקן אם המצוה דוקא ליקח הבנים אבל אם משלח גם הבנים לא קיים המצוה או אפשר אף כשמשלח גם הבנים קיים המצוה ואני תמה עליו דהוא ש"ס ערוך בפ"ק דקדושין גבי ר"י הרי שאומר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות וכו' היכן אריכות ימיו של זה אלא לעולם שכולו ארוך ולמה נקט ונטל את הבנים בע"כ מוכח דל"ה קיום המצוה רק בנטל הבנים (וא"ל דקמ"ל דעשה שליחות אביו לא הול"ל ונטל את הבנים רק ונטל גוזלות כלשון אביו). והנה יש במדרש בפ' עשר תעשר זש"ה לא תירא לביתה משלג מגיהנם כי כל ביתה לבוש שנים שנים שנים עשר תעשר פתוח תפתח נתון תתן לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר וביארנו הכוונה עפמ"ש בש"ס קדושין הנ"ל דפריך שם על מעשה דר"י דלמא מתרהר בעבירה הוי וכו' ודלמא מהרהר בע"ז היי ומשני דאם איתא דשכר מצוה בהאי עלמא איכא מ"ט לא אגין המצוה עליו מוכח דהיכי דיש שכר בהאי עלמא מגין המצוה מן העבירה והנה מאי דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא הקשו המפו' דהא כתיב ביומו תתן שכרו רק התירוץ כיון דלא מגיע השכר מצד הדין רק וצד החסד לכך ליכא שכר בהאי עלמא והנה מה דאין מגיע שכר מן הדין הוא ע"פ מאמרם ז"ל בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו ולולי הקב"ה עוזרו לא הי' יכול לו וכיון דא"א לקיים בלי עזר אלהי הוי המעשה של הקב"ה ואין מגיע שכר רק עפ"י החסד וכ"כ הרי"ף בע"י שם דלכך סיים הכתוב ולא ירשיענו בהשפטו ע"ש והנה אחז"ל העובר עבירה ושנה בה נעשה לו כהיתר כיון דההרגל נעשה טבע וה"ה להיפך בהרגל המצוה נעשה נמי ההרגל טבע ולא בעינן עזר אלוהי ושוב מגיע שכר מן הדין וממילא יש שכר בהאי עלמא ושוב המצוה מגין מן העבירה וז"ש לא תירא מגיהנם כי לא תבא לידי חטאים והיינו דהמצוה יגין עלי' ואף דשכר מצוה בה"ע ליכא מ"מ כיון דכל ביתה לביש שנים שנים שנים בכפל א"כ על מעשה השני יש שכר ומגין עליו המצוה והוי קשה מ"ש חז"ל עשר בשביל שתתעשר למה לא כתיב תתעשר אד הכוונה דאם יקיים עשר תעשר בכפל אז תתעשר עכ"ד מ"ש מכבר ובזה י"ל מ"ש יעקב וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך ולמה זכר כפל לשון וגם למ"ל לך כי ממילא משמע לו ית' כמ"ש עשר תעשר ולא כתיב לה' אך הכוונה דהנה התנא אוסר לעשות עמלק"פ והוי ס"ד דהטעם כיון דאין מגיע שכר מן הדין רק מצד החסד לכך א"ש לעשות עמלק"פ כיון דמן הדין אין מגיע שכר אבל אם הוי אופן שמגיע שכר מן הדין מותר לעשות עמלק"פ לכך אמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו אפילו אם אתן ב' פעמים מ"מ יהי' רק לך לשמך לא עמלק"פ ולפ"ז י"ל כיון דהוי ספקו של הח"צ דאפשר הוי הבנים תקח לך דוקא ובע"כ דיש סברא דכן גזרה חכמתו י"ת מאיזה טעם הגלוי לפניו ית' וגם הוא סברא להיפך דאת הבנים הוי רשות וא"כ