גבורות שלמה טז

התכוונו לו ואז בוודאי יתעורר לצאת למלחמה אך הנה קיי"ל שאסור לקבל לה"ר ולכך לא רצה אברהם לקבל לה"ר זה שתתכוונו לו ולא נכנסו הדברים באזניו רק במה שנשבה בן אחיו כיון דזה עשו באמת ומילתא דעבידי לגלויי לא משקרי אינשי לכך בזה האמין אברהם אבל במה דהוי רק סיפור דברים שאמרו שמתכוונין בזה לאברהם זאת לא האמין לו וז"ש וישמע אברם כי נשבה אחיו כלומר אף שהפליט הגיד לו שהתכוונו לו זה לא שמע כלל רק זה שמע וקיבל במ"ש כי נשבה אחיו שעכ"פ זה אמת ובזה א"ש ג"כ מ"ש כי נשבה ולא אמר כי המלכים שבאו אחיו דלשון זה הי' משמע שבכוונה שבאו אותו כדי להתחיל עם אברהם אבל באמת אברהם לא שמע זה רק כאלו נשבה אחיו ממילא דרך אגב ע"י סדום וז"ש המדרש וישמע אברם זש"ה אוטם אזנו משמוע דמים שאברהם לא רצה לשמוע כלל מה שהגיד לו שמתכוונין לו רק מה שנעשה בפועל ממש כי נשבה אחיו אבל מה שאמר שהם מתכוונין לו זה לא שמע כלל) וא"כ סבר דרק עבור לוט הוא רודף ולא הוי קשה לו למה נעשה בלילה דעבור לוט צ"ל כן אבל כשחזר ומלכי צדק אמר לו ברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך א"כ נודע לו שהם היינו לו בוודאי ואז ל"ה לה"ר כי הוא הי' נביא ושוב נצטער אברהם ממ"נ אם הוי מפלתם ע"י לוט א"כ הוי אברהם גרוע מלוט שנקם הקב"ה נקמת לוט ולא נקמתו ואף דהוי במחשבה הרי בב"נ מצטרפין מחשבה למעשה ואם הוי עבור אברהם למה נעשה בלילה ולא ביום בע"כ שהוא אינו כדאי לנס רק בלילה והוי לו לבזיון ולזה השיב לו הקב"ה אל תירא אברם דהנה ידוע מ"ש הרב בעל מעשי ד' בפסיק ואתה ד' מגן בעדי כבודי ומרים ראשי דאם הוי הנס דרך מפלת אויב א"ז כבוד כי אינו ניכר אם מכוון הקב"ה לכבוד הנרדף או עבור שנאת האויב אבל אם הוי דרך הגנה ולא דרך מפלת האויב מוכח דהוי רק לכבוד הנרדף וז"ש ואתה ד' מגן בעדי כבודי ומרים ראשי מוכח דהוי לו לכבוד וז"ש הקב"ה כאן אל תירא אברם כי הן אמת שזה עבור לוט ולא עבורך אך אינו לכבודך כי בשבילך אנכי מגן לך הוי ראוי להיות דרך הגנה כי שכרך הרבה מאוד לא ע"י מפלת האויב רק עבור לוט שאינו ראוי לדרך הגנה לכך נעשה ע"י מפלת האויב ועבירו נעשה שפיר בלילה וא"ש

נחזור לענינינו דלמה כאן באו המלאכים בלילה לסדום דהנה יש במדרש בפסוק חלילה לך השופט כל הארץ וז"ל מה אתה מערים על השבועה כבר נשבעת על המבול שאי אתה מביא מבול לעולם מה אתה מערים מבול של מים אי אתה מביא אבל מבול של אש אתה מביא א"כ לא יצאת ידי שבועה משמע שטענת אברהם הי' שגם זה בכלל שבועה אף על מדינה אחת ואף מבול של אש וא"כ קשה למה באמת לא חשש הקב"ה על טענת אברהם ואיך יצא ידי שבועה ולומר שח"ו אברהם טעה בדין ג"ז אינו סברא כלל. אך נראה דהנה במדרש פ' בראשית איתא וז"ל אמר ר' אבא בר כהנא נעשה בעשרת השבטים מה שלא נעשה בדור המבול בדור המבול כתיב וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום ובעשרת השבטים כתיב הוי חושבי און ופועלי רע על משכביתם הרי זה בלילה ומנין אף ביום כאור הבקר יעשה מאותן לא נשארה פליטה ומאלו נשתייר פלטה אלא בזכות הצדיקים והצדקניות שעתיד לעמוד מהם וכו' והנה לכאורה המדרש הזה תמוה דמה קשיא לי' דהרי כבר נשבע הקב"ה שלא יביא מבול לעולם וא"כ בשלמא דור המבול הוי קודם השבועה לכך כלו אבל עשרת השבטים הי' אחר השבועה לכן הוכרח לשייר מהן ופלטה וא"ל דעל אומה אחת ועל מקום אחד אינו בכלל השבועה שהרי ממדרש הנ"ל לגבי אברהם שטען א"כ לא יצאת ידי שבועה מוכח דאף על מדינה אחת שייך כן א"כ מכ"ש העשרת השבטים בכללן דהוי בשבועת המבול וא"כ הוכרח