גבורות שלמה טו

נראה כך דהוי קשה לו מ"ש חרב פתחו רשעים ודרכו קשתם דהיא היפך סדר המלחמה דהנה קשת שייך למרחוק וחרב הוי מקרוב והרי תחילה נלחמין ואח"כ כ"א מקרב לחבירו וא"כ פתיחת המלחמה בקשת והגמר בחרב ואיך אמר בכאן להיפוך לזה מפרש כך דזה בוודאי מדבר במלחמת המלכים עם לוט דהמלחמה הוי בקרוב תחלת עם לוט אבל כוונתם הי' לירות קשת למרחוק היינו על אברהם א"כ הוי תחלה בחרב ואח"כ בקשת וז"ש חרב פתחו רשעים ודרכו קשתם היינו אח"כ דרכו קשתם הוי בע"כ אמרפל וחבריו דבזה א"ש דתחלה התחילו להפיל עני ואביון זה לוט ואח"כ לטבוח ישרי דרך זה אברהם והנה אם הי' הם נענשין עבור אברהם לא הי' להם לרעה כ"כ שידעו שאדם גדול הוא וזכותו רב גם כיון שהם כיונו להרע לו וחם גבר ידו עליהם לא היצר להם כ"כ כי הבא להרגך וכו' אבל הם נענשו עבור לוט בעצמו זה הוי להם רעה בכפלים יותר ויותר כיון שידעו שלוט אינו צדיק ונענשו עבורו גם הם לא כיונו לו בעצמו רק לאברהם כמ"ש במדרש ואעפ"כ נענשו ע"י זה הי' להם לרעה יותר ויותר וז"ש המדרש דהנה כיון שזכר כאן ב' כוונת המלכים אחת ללוט ואחת לאברהם ולא ידענו עבור איזה כוונה אם עבור לוט או עבור אברהם לכך אמר להוכיח דבע"כ עבור לוט נענשו דהנה בירושלמי איתא דהקב"ה דן את ישראל ביום בשעה שעושין מצות ואימ"ה בלילה בשעה שישנים מן העברות א"כ היכי דהקב"ה רוצה לרחם עליהם דן אותם בלילה אבל אם רוצה לחייבם אז דן אותם ביום כדי לחייבם יותר דוקא בשעה שעושין עבירות וא"כ הוי קשה להו כאן למה נאמר ויחלק עליהם לילה ונענשו בלילה ולמה לא נענשו ביום והי' בניקל לחייבם אך בע"כ העונש שלהם הי' עבור לוט עצמו לא עבור אברהם והנה עבור לוט לא הי' אפשר לדונם ביום כיון שהוא בשעה שהוא עושה עבירות אך בלילה בשעה שלוט הי' ישן מן העבירות אז הספיק זכותו לחייבם וז"ש חרבם תבא בלבם שלא נענשו ע"י הקשת שרצו לירות באברהם רק חרבם שנתנו בלוט זה עצמו תבא בלבם ונענשו עבור לוט וראי' שנאמר ויחלק עליהם לילה ואם הי' עבור אברהם הי' צריך לענוש אותם ביום אך כיון דנענשו בלילה מוכח דהוי עבור לוט ולא ע"י אברהם כיון דקשתותם תשברנה כיון שנשבר הקשת ולא הגיע לאברהם כלל לא נענש ע"ז כיון דהוי מחשבה לא מעשה

והנה י"ל מ"ש אח"כ אחר הדברים האלה הי' דבר ד' אל אברם אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאוד וממה נתיירא אברהם שהוצרך לומר כן וכבר דרשתי ע"ז המדרש כמה דרשות וכעת נראה לי כך דהנה אברהם תחלה לא ידע כלל שהם תי' מתכוונין לו (ובפרט לפמ"ש בחדושי מכבר על המדרש בפסוק וישמע אברם וכו' זש"ה אוטם אזנו משמוע דמים עכ"ל והיא תמוה ונראה לפרשו דהנה יש לדייק מ"ש ויבא הפליט ויגד לאברם העברי ולכאורה הך לשון העברי מיותר דאטו עד השתא לא ידענו מאברהם מי הוא הרי כל הפרשיות הללו מספרין מאברהם ולמה הוצרך ליתן בו סימן ולקראו בשם אברם העברי אך נראה הכוונה דהנה איתא במדרש על פסוק ויבא אל עין משפט הוא קדש שבקשו להזדווג לעינו של עולם שעיקר כוונתם הי' על אברהם כמ"ש במדרש להדיא ולפ"ז הנה עיקר אמירת הפליט לאברהם הי' שמה שלקחו את לוט אין כונתם רק לאברהם ולפ"ז הנה המלכים הללו כשאמרו שהם מתכוונין לאברהם המה קראיהו אברם העברי כדרך העולם לפרש לאיזה אדם הם מתכוונין. ולכך זה שרימזה התורת ויבא הפליט ויגד לאברם העברי ר"ל שזה היתה הגדתו שכל כוונתם הוא רק לאברם העברי להזדווג לו וכמ"ש המדרש שבקשו להזדווג לעינו של עולם והנה הפליט סבר שאם יאמר לאברהם שנשבה לוט אולי לא יחוש לזה ולכך התכוין לומר לאברהם שהם