גבורות שלמה קנט

ענין יהי' הכרת יהי' לך סימן אם אתה בא דרך ירושה או לא וזש"ה כי יכרית את הגוים אשר אתה בא לרשת את ארצם מפניך ר"ל אם יהי' הכריתה באופן שיאבדו מפניך דייקא בראי' בעלמא אז הוי לך סימן שירשת וישבת בארצם שיהי' בתורת ירושה וישיבה ולכך מביא המדרש כאן הפסוק קוה אל ד' וכו' וא"ש בעזה"י (כת"י)

דרוש עמוד גמילות חסדים לפ' ראה

בברכות פ"ט בסופו איתא ת"ר כשנכנסו חכמים לכרם ביבנה הי' שם ר"י ור' יוסי ור"נ ור' אלעזר פתחו כלם בכבוד אכסני' ודרשו פתח ר"י בכבוד התורה ודרש ומשה יקח את האוהל ומה ארון ד' שלא הי' מרחוק אלא י"ב מילין אמרה תורה כל מבקש ה' יצא אל אוהל מועד ת"ח שהולכין ממדינה למדינה ומעיר לעיר עאכו"כ ועוד פתח ר"י בכבוד התורה הסכת ושמע ישראל היום הזה וכי אותו היום נתנה תורה והלא אותו היום סוף ארבעים שנה אלא ללמדך שחביבה התורה על לומדי' בכל יום ויום כאילו עתה נתנו מה"ס פתח ר"נ בכבוד אכסניא ודרש מ"ד ויאמר שאול אל הקני לכו סירו רדו מתיך עמלקי ומה יתרו שלא קירב את משה אלא לכבוד עצמו כך המארח ת"ח בביתו עאכו"כ פתח ר"י בכבוד אכסניא לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו ומה מצרים שלא קבלו את ישראל אלא לצורך עצמן כך המארח ת"ח בביתו עאכו"כ פתח ר"א בנו של ר"י הגלילי בכבוד אכסניא ודרש ויברך ה' את בית עובד אדום הגיתי בעבור ארון אלהים מה ארון שלא אכל ושתה אלא כבדו ורץ לפניו כך המארח ת"ח בביתו עאכו"כ מה ברכה ברכו אר"י בר זבידא זו חמות וחמשה כלותי' שילדו ששה בכרס אחד וכו' עד שנים וששים לעובד אדום עכ"ל הסוגיא. להבין מאמרם ז"ל בפרט שתחלה אמר שכולם פתחו בכבוד אכסניא ותיכף אמר שפתח ר"י בכבוד התורה ומה ענין זה לכבוד אכסניא הרי ר"י לא דריש בכבוד אכסניא כלום וגם תרתי דר"י למ"ל דתחלה למד מקרא דכל מבקש ד' ואח"כ מחבבין ד"ת כאילו היום נתנו ונ"ל בהקדם מ"ש חז"ל דבני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא אלא במזלא תליא מוכח דזכות ל"מ לתלת מילי רק במזלא וגם מ"ש הנזה"ק פ' ויצא על המדרש שם מ"ש יעקב מאין יבוא עזרי חזר ואמר מה אנא מוביד סברי מן בראי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ והעולה מדבריו דיש ב' הנהגות יש הנהגה ע"י מלאך ויש הנהגה ע"י הקב"ה בעצמו וזה החילוק הוא בין שומרי המלות למי שיש לו כח התורה דמי שהוא שומר המצות הוי הנהגתו רק ע"י מלאך והוי רק בדה"ט ומי שיש לו כח התורה הנהגתו ע"י הקב"ה בעצמו ועל ידי שידוד הטבע ע"ש והטעם נ"ל עפמ"ש בחידושי תורה מכבר פ' ויצא מ"ש הקב"ה ליעקב והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך ול"פ א"ל הבנה מ"ש ער אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך דמשמע הא אם יעשה אשר דבר לו יעזבנו ואין לך הבטחה לרעה מזה משאח"כ יעזבנו וכי יש לאדם שעה אחת תקומה אם ד' יעזבנו ואדרבה לעת זקנתו קשה יותר העזיבה כבקשת ככלות כחנו אל תעזבנו אך הענין הוא ע"פ המד"ר פ' וישלח בפסוק שלחני כי עלה השחר וז"ל מי גדול השומר או הנשמר ממה דכתיב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך מוכח דהנשמר גדול ופי' היפה תואר דהספק שלו הוי מי הגדול הצדיק או המלאך ומוכיח ממ"ד דהמלאך נעשה משרת להצדיק מוכח דהצדיק גדול ואין להקשות ממ"ש הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל ז"א דהקב"ה בעצמו דהוי מרצונו בלי מכריח עושה כן דרך ענוה אבל המלאך שאינו עושה רק בהכרח וגזירה ממנו ית' לולי שצדיק גדול ממנו ל"ה הקב"ה מכריחו לשרתו ובע"כ דהצדיק גדול