גבורות שלמה קנו
Gevurot Shlomo 156 · גבורות שלמה · free full Hebrew text
Open in the reader →רוצה לדבר עם אוהבי בצנעה א"כ מפורש דהקב"ה בכוונה מדבר עמי בלילה להסתיר הדבר ממה"ש וכמ"ש המלך כבו הפנסין לדבר עם אוהבי בצנעה מן האוהבים של וכדומה כן נשמר הוא ית' לדבר עם יעקב בצנעה ולפ"ז שכד שבת נמי הוי שנאמר בצנעה והוי מעין הבטחת יעקב ממש וז"ש וקראת לשבת עונג שתתענג מן השבת ולקדוש ד' מכובד שלא תחזיק אותי לעבדות לך רק אדרבה לכבוד שאתה מכובד בו אז תתענג על ד' והאכלתיך נחלת יעקב אביך כמו שנחלתי נאמר בצנעה כן והאכלתיך השכר בצנעה ולא בפרסיא מפני הקטרוג ממה"ש שלא יקטרגו בכך וכיון שמצות שבת הוא חלוקת כבוד לכו מעתה נאמר מה שזכו ישראל לכך שלהם ניתן כביר זה היינו כיון שהיו בשיעבוד מצרים וטעם שעבוד מצרים כתב הרב בעל מעשי די שה כדי לפרסם מציאות ד' ויכלתו ע"ש וכיון שהיו בעבדות קשה כ"כ כדי להתפרסם מציאה ד' ויכלתי ראוים הם לחלוקת כבוד ליתן להם השבת ואפשר דמה"ט נצטוו במרה ע: השבת קודם מ"ת כי אם הי' ניתן במ"ת ל"ה ניכר אם זכו לכבוד הזה עבור עבדות מצרים או עבור שקיימו וקבלו כל התירה לכך נתן להם השבת במרה קידם מ"ת ומוכח שלכבוד הזה זכו מחמת שעבוד מצרים ובזה יובן משחז"ל בפסיק שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך במרה ומאי נ"מ באיזה מקים נצטוו אך הכוונה דדבר דהיו על האדם לעבדות אינו נזהר בי כ"כ ומה דה"ל לכבוד שומרו ביותר והנה שבת מדנתנה במרה ולא בכלל כל התורה מוכח דהוי לכבוד להם וז"ש שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך במרה ומוכח דהוי לך לכבוד ובעי שמירה יתירה ומעתה נבין על נכון דודאי גוף עדות השבת הוי על חדוש העולם ועל מציאותו ית' ולכך נאמר בדברות הראשונות כי ששת ימים עשה ד' אך מה שזכו שהם יהיו עדים עליו ועדותו יהי' תלוי בהם בזה לא זכו רק ע"י שהיו עבדים וסבלו צרות לפרסם כבודו ית' נמסר להם כבוד זה וז"ש וזכרת כי עבד היית בא"מ רק עבור הסוף כדי שיפדך ה' אלהיך משם ע"כ עבור שסבלת יסורין לכך אנכי מצוך לעשות את יום השבת וזכית עי"כ שנאמר לך כבוד זה ולפ"ז נאמר יותר דודאי בדברות הראשונות קודם שעשו העגל היו הם ראוין לשמור השבת בלעדי הטעם שהי' עבדים עבור כבודו ית' רק מצ"ע היו חשובין ולכך כאמר כפשוטו כי ששת ימים עשה ה' אך בדברות אחרונות שהי' אחר מעשה העגל שירדו ממדרגתם אז ל"ה ראוין ליתן להם השבת רק עבור מה שהיו עבדים במצרים בשבילו ית' ולכך נאמר כאן וזכרת כי עבד היית בא"מ ע"כ אנכי מצוך לעשות את יום השבת ובזה נבין מה שלא נאמר בדברות הראשונות כמוך והיא כי הנה מה שעבד ישראל זיכה שניתן לו שמירת השבת אף שנכרי אסור לו לשבות היינו מכח שהוא עבד ישראל ועבד מלך הוי מלך גם היא ראוי לחלוקת כבוד זה לשמור השבת ולפ"ז בדברות הראשונות שהיו ישראל מצ"ע ראוין לכבוד זה ממילא ל"ה טעם שבת שלהם ושל העבד שוה אבל בדברות אחרונות שגם ישראל לא זכו רק מטעם וזכרת כי עבר היית א"כ הוי שורש הטעם של שמירת העבד ושמירת שבת שלנו שוה דעבד זיכה לשבת מחמת שהוא עבד לנו ואנחנו זוכין לשבת שהיינו עבדים לו ית' לכך אמר בדברות אחרונות למען ינוח עבדך ואמתך כמוך כי טעם אחד לכלכם וא"ש בעזה"י. והעולה מדברינו שאם הוי מצות שבת לכבוד לנו ואינן ככל המצות שהם לעול על צוארנו כפרש"י גבי מצות לא להנות נתנו רק לעול על צוארנו נתנו ולא להנאה אבל שבת הוי לכבוד לנו אין אוה"ע רשאים לשמור השבת אבל א"ה השבת לנו לעול ככל המצות גם אוה"ע רשאין לקיימו כמו כל המצות והוכחה לזה ממה שצוה לנו הקב"ה להתענג בשבת מוכח שנתנה לכבוד לנו ולפ"ז הנה יש במדרש פ' דברים בפסוק ראה החילותי תת לפניך את סיחון דרבנן אמרי שנתיירא משה שמא לפי שאוה"ע אין מצוין על השבת שמא כשהם עושין השבת אתה נושא להם פנים אמר הקב"ה אפילו עושין כל המצות אני