גבורות שלמה קנד

תוסף מפרש בש"ס שלא יאמרו הרב כמה קשה ולכאורה עפ"ז הוצרך לאמור לו רק בשאלת צרכיו דבזה שייך ה"ט הרב כמה קשה אבל בהשבח לבדו לא שייך שלא יאמרו הרב כמה קשה אך זה באדם פשוט לא שייך ה"ט רק בבקשת צרכיו אבל מ"ר דהוי רב גוברי' אף אם יסדר השבח ולא נענה שייך הטעם שלא יאמרו הרב כמה קשה ולכן אמר אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה דלא מבעי' הבקשה נאסר לך רק גם הדביר והשבח נאסר לך כי לך הוי השבח כבקשת צרכיו לאחר. ובזה יובן דברי הש"ס דלא סתרי אהדדי דזה ודאי אמת כדברי התוס' דמויצא יצחק לשוח בשדה אין ראי' דהוי תפלה די"ל לשוח עם שום אדם ולכן התם דרוצה להביא ראי' על גוף כוונת לשוח בשדה הוצרך ללמוד מקרא דלפני ד' ישפוך שיחו דלפני ה' ל"ש שיחה בעלמא וגם הקרא מתחיל בתפלה מוכח דגם לשוח בשדה מיירי בתפלה אך כאן דר"א ס"ל דישאל צרכיו ואח"כ יסדר שבחו ויליף מתפלה לעני ומפרש תפלה לעני היינו שאלת צרכיו ולפני ה' ישפוך שיחו היינו השבח ואף ר"י אינו מכחיש לו בזה רק שמפרש שכבר ישפוך שיחו ולכאורה מנ"ל כן ודלמא הו' תפלה לעני השבח ולפני ד' ישפוך שיחו שאלת צרכיו ובע"כ הכוונה כיון דבמ"ר ודאי הי' סידור השבח תחלה כדמפרש כאן רק דהוא דוחה שאני משה דרב גוברי' משמע דהיכא דרב גוברי' מודה ר"א ולפ"ז יצחק שהי' רב גוברי' לכ"ע סידר שבחו ית' תחלה דלגבי יצחק הוי השבח עיקר וא"כ ויצא יצחק לשוח בשדה הוי ודאי הכוונה השבח ממילא נלמד להיפך דמ"ש ולפני ה' ישפוך שיחו דהוי נמי השבח ומוכח דשואל אדם צרכיו ואח"כ יתפלל ולכן אם מ"ש לשוח בשדה הוי תפלה או שיחה בעלמא זה ילפינן מלפני ה' ישפוך שיחו ואם ידעינן דלשוח בשדה הוי תפלה לא שיחה שוב מ"ש לפני ה' ישפוך שיחו אם הוי הכוונה בשאלת צרכיו או שבח ילפינן מיצחק כיון דיצחק ילפינן ממשה דרב גוברי' צריך לסדר השבח והוי התם הכוונה השבח ממילא גם מ"ש ולפני ה' ישפוך שיחו הוי השבח ומוכח דלשאר אדם הוי להיפך דישאל צרכיו ואח"כ יתפלל וא"ש ודו"ק. והנה בהיותי בזה ראיתי לפרש משחז"ל במס' תענית גבי ר"א ולא נענה ירד ר"ע ונענה יצא בת קול לא שזה גדול מזה אלא זה מעביר על מדותיו ע"ש ואמרו המפרשים אם זה מעביר וזה אינו מעביר א"כ זה גדול מזה ועיין בא"ר בשם י"ט מ"ש בזה אך לדעתי נראה כך דאנן קיי"ל יסדר שבחו ואח"כ יתפלל ובוודאי העושה להיפך אין תפלתו תפלה ור"א לשטתו דיבקש צרכיו תחלה ובוודאי כשבא להתפלל עשה כדרכו לשיטתו שהי' מבקש צרכיו תחלה ולכך לא נענה אבל ריע ס"ל כהילכתא וסידר שבחו תחלה ואח"כ ביקש צרכיו לכך נענה והנה העברה כקרא כמי העובר לפני התיבה וא"כ מוכח שתפלה נקראת העברה וזה כוונתם לא שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו ית' והיינו שחוזר על מדותיו ית' ומזכיר מדותיו תחלה לכך נענה כשעבר לפני התיבה כיון דעבר על מדותיו ית' והתחיל בהם וזה אינו מעביר על מדותיו וביקש צרכיו תחלה לכן לא נענה ואם נפרש דשניהם ר"ע ור"א ס"ל דיבקש צרכיו תחלת י"ל כך דרב גוברי' מודת ר"א דיסדר שבחו תחלה והנה מ"ר אף דהי' עניו מכל האדם בזה לא נהג ענוה וסידר שבחו תחלה דכה"ג חלילה לנהג בענווה ואם מרגיש בנפשו דרב גוברי' יסדר שבחו תחלת ולכן י"ל דז"ה שיטת ר"א דס"ל בסתם אדם יבקש צרכיו תחלה אבל ר"א שהוא רב גוברי' ראוי לו לסדר שבחו חלה אמנם ר"א הי' מתנהג בענוה גם בזה והי' עושה כסתם ב"א לכן לא נענה דכה"ג אסור לנהוג בענוות אבל ר"ע לא התנהג בענווה כי הי' יודע בנפשו דרב גוברי' וסידר השבח תחלה ולכן נענה וז"ש הב"ק לא שזה גדול מזה אלא שר"א מעביר על מדותיו ור"ע אינו מעביר על מדותיו בכך והתפלל כסדר מ"ר לכן נענה וא"ש ודו"ק: