גבורות שלמה קנב

בפ' זו אחינו המסו את לבבנו וז"ל פלגין לבא כמ"ש במשנה הרימונים משימסו והכוונה בזה דישראל ידעו שאם אוה"ע לא יעשו מצות ומע"ט יותר מהם ודאי לא יבחר בהם רק שחששו כמו ע"ר אולי הגוים יעשו עצות יותר מישראל ויבחר בהם ולכך אמר פלגין על לבא שהי' רק מסופקין אולי יעשו הגוים יותר מהם והנה אם הם מחזיקין עצמן לערש"מ ודאי לא יוכלו הגוים לעשות יותר מהם רק שאמרו שהם אערש"מ א"כ שמא יעשו הגוים יותר מהם והוכחה שלהם הוי כן עפ"י מ"ש בכמה דוכתי בעזה"י דהטעם שאחז"ל בפ"ב דמגילה שיהי' תחלה ברכת השנים ואח"כ קיבוץ גליות דודאי אם יהיו ישראל ראוין לגאולה מפאת עצמן יהי' תחלה קיבוץ גליות ואח"כ ברכת השנים רק כשלא יהיו ראוין לגאולה אז יברך הוא ית' את השנים תחלה וכיון שיהי' טובה בארץ מי ראוי לכך יותר מישראל דעכ"פ ראוין יותר מאוה"ע וכמו דקיי"ל במס' תענית דאם הי' ח"ו דבר ורעב מתפללין יותר על הרעב דמאן דיהיב שובע לא לבהמות יהיב ע"ש וז"ש מ"ר דהם השיבו כיון דטובה הארץ אשר ה' אלהינו נותן לנו כבר הוי טובה קודם ביאתנו א"כ מוכח דאין אנחנו ראוים לגאולה לבא לארץ לכך הוי ברכת השנים תחלה ואם אין אנחנו ראוים אולי יעשו הגוים יותר מצות ויבחר הקב"ה בהם ולכך אמר להם מ"ר דאל תתייראו דתינח אם הייתם עבדים לו ית' הי' לכם להתיירא אך הרי ובמרבר הזה אשר נשאך וכאשר ישא איש את בנו דייקא א"כ אתם בנים לו ית' אף אם יעשו כל המצות יפילם הקב"ה ויהי' תשובתו ממש כמו שהשיב הקב"ה למשה דפירשנו לעיל וא"ש בעזה"י

פ' ואתחנן גרסינן בפ"ק דע"ז דף ז' דתניא ר"א אומר שואל אדם צרכיו אח"כ יתפלל שנאמר תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו אין שיחה אלא תפלה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה ר' יהושע אומר יתפלל ואח"כ ישאל צרכיו שנאמר אשפוך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד ור"א הא נמי כתיב אשפוך לפניו שיחי ה"ק אשפוך לפניו שיחי בזמן שצרתי לפניו אגיד ור"י הא כתיב תפלה לעני כי יעטוף ה"ק אימתי תפלה לעני בזמן שלפני ה' ישפוך שיחו במאי קא מפלגי בדר' שמלאי דדריש ר' שמלאי דלעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל מנלן ממשה דכתיב ה' אלהים אתה החילות וכו' וכתיב בתרי' אעברה נא ואראה את הארץ הטובה ר' יהושע סבר ילפינן ממשה ור"א סבר לא ילפינן ממשה שאני משה דרב גוברי' חכ"א לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא שואל אדם צרכיו בשומע הפלה עכ"ל הגמרא ובתוס' ד"ה אין שיחה אלא תפלה וז"ל תימא דבפ' ת"ת אמרינן יצחק קבע תפלת מנחה דכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה ואין שיחה וכו' אשפוך לפניו שיחי וי"ל תרווייהו אצטרך דאי מקרא דיצחק ה"א דיצא לשדה לדבר עם שום אדם ת"ל אשפוך לפניו שיחי אלמא לשון תפלה הוא ואי מאשפוך לפניו שיחי ה"א דלשון תפלה הוא אבל אינו תפלת קבע ת"ל קרא דיצחק דכתיב לפנות ערב דמשמע שכן הי' דרכו בכל ערב והיינו תפלת המנחה עכ"ל והנה קושייתם חמור ותרוצם דחוק דמנ"ל דלפנות ערב מיירי שהי' כך דרכו תמיד ולכן נ"ל ע"פ דרכם בענין אחר מה דמשני הש"ס שאני משה דרב גוברי' ופי' רש"י שהי' כחו גדול ויש לדייק דבשלמא אם היו פליגי אם ראוי לסרר שבחו של מקום כלל או לא שפיר הי' מקום לחלק שמ"ר שרב גוברי' לו נאה לסדר בשבחו של מקום אבל אדם אחר לא. אך כיון דלכ"ע הוי חיוב לכ"א לספר בשבחו של מקום מעין אותו שבח שאמר משה רק דפליגי בקידום ואיחור ומה שייך לחלק בין רב גוברי' אם לא ולפי פשוטו הי' נ"ל דהנה כשאדם מיצר אין דעתו מיושבת עליו ואיתא בירושלמי הובא בב"י סי' רמ"ב דהמיצר אל יורה שנאמר בצר אל יורה ואחז"ל יכולני לפטור כל העולם מדין תפלה שנאמר ושכורת ולא מיין ולפ"ז ה"נ כ"ש מי שאין דעתו צלולה שאין נאה לו לסדר