גבורות שלמה קמט

פ' מסעי במדרש הלכה אדם מישראל שהי' נרדף מפני הלסטים מהו לחלל את השבת עלי' וכו' עד א"ל הקב"ה וכו' כל אלו גדולי הדור יראו וברחו אבל אתכם לא הנחתי לברוח אלא הייתי מפיל שונאיכם לפניכם לכך אמר הקב"ה למשה לכתוב כל המסעות שנסעו ישראל במדבר כדי שיהיו ישראל יודעין הניסים שנעשו להם ממה שקרינן בענין אלה מסעי ב"י עכ"ל והוא תמוה דמה שייך הלכה זו כאן אם מותר לחלל השבת או לא ומה הי' ק"ל שבא ליישב בזה ונ"ל דהנה נחזי אנן באיש נכבד שיבוא לעיר ויהי' נקרא לראש העיר ויעשה לפניו סעודה גדולה ויכבדוהו כבוד גדול ויצא האיש שמח וטוב לב ויתפאר כי פלוני הגביר נשיא העדה כבדוהו כבוד גדול ופזר עליו הון רב יוכל השומע לומר לו התפארות זה מה עושה כי לא לכבודך רק לכבודו עשה זאת כי יודע שאתה מאהדורי מילי ונודר ממקום למקום וכיבד אותך כדי שבכל מקום בואך תהלל ותפאר אותו כי הוא בעל צדקה וחסד אך זה שייך לומר באיש הגביר שתמיד דרכו לפזר ולגמול חסד אבל אם דרכו תמיד בקימוץ על שום אורח הנקלה או הנכבד הבא בצל קורתו ואם לפעמים יזדמן איזה נכבד שיכבדוהו כבוד גדול ספיר יוכל האיש להתפאר דלכבודו עשה כ"ז כיון שדרכו לקמץ ואינו חושש ליקרא דידי' בע"כ כיוון לכבוד האורח וכ"ה הענין בו ית' ובין ישראל עמו דעה שציווה הוא ית' לכתוב המסעות הללו כדי להראות לישראל כמה ניסים נעשה להם שלא הניח אותם לברוח שבאמת אם הי' הקב"ה רוצה היו יכולין לבוא ביום אחד לא"י רק שהקב"ה רצה להראות להם כמה הם חביבין שרואה שבכל המקומות יתעכבו (וזאת ידוע מ"ש בס' אוה"ח הק' שבכל המסעות הי' נס בפ"ע) ויהי' נעשה להם בהם ניסים ונפלאות ויהי' בזה כבוד לישראל אך פן יאמר האומר מנין דכל הכיסים וגבורות הם לכבוד ישראל דלמא מתכוין הקב"ה לכבוד עצמו להראות שביכלתו לעשות ניסים ונפלאות וכדי להעמיד על האמת צריכין אנחנו לראות על מדותיו של הקב"ה אם יותר חשוב אצלו שיהי' נעשה נס הופך דה"ט או יותר טוב אצלו לעשות בדה"ט ולמעט בנס והנה זה יסוד מוסד אצלינו דאצל הקב"ה חשוב יותר למעט בנס וראי' מדברי חז"ל שאמרו אל יסמוך אדם א"ע על הנס כי ממ"נ אם רצון הקב"ה שלא ינצל מהצרה הבאה עליו בודאי אין להמלט מידו ית' ואם רצון הקב"ה שינצל מהצרה א"כ טפי עדיף לסמוך על הנס כי לפ"ז יותר נקל נס מלהשיג הצלה בדה"ט כי בנס יש סיוע מהקב"ה שיעשה זה למענו שיתרבה כבודו ע"י הנס שעשה ומכ"ש שלא יתכן לומר ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו דאדרבה אם בנס מתרבה כבוד שמים והקב"ה חביב עליו להיות נתרבה כבודו ע"י נס א"כ ראוי שלא לנכות עכ"פ א"ו שלא ניחא לי' בנס בלל שהוא חפץ רק לקיים הטבע על עמדו ואם נצרך לעשות נס הוא דבר גדול וצריך זכות רב לכך יש להתיירא שמא לא יעשה לו נס או שמא ינכה לו מזכיותיו וההכרח היותר לזה שמותר לחלל שבת מפני פ"נ ולברוח או שאר הצלה בדה"ט וכדומה ואם נימא שלהקב"ה חביב לעשות נס עכ"פ שאין הדבר רע בעיניו לא ה"ל לצוות לחלל השבת להנצל בדה"ט הלא הרבה ריוח לפניו להנצל בדרך נס וממ"נ אם האדם ראוי להצלה מן השמים וא"י להנצל בדה"ט ודאי ראוי לעשות לו כס א"ו שכ"כ קשה הדבר לפניו ית' לעשות נס עד שהתיר לחלל השבת א"כ לפ"ז מוכח מה שהוליך ישראל בכל המסעות בניסים ונפלאות ל"ה לכבוד עצמו רק להראות לישראל כמה הם חביבין עד אף שדרכו ית' לקמץ בניסים ועל ישראל הוציא הוצאות הרבה להרבות בניסים שלא לצורך ומזה הטעם עשה הקב"ה כל הניסים בי"מ והקשו הכל דהי' להקב"ה ליתן בלב פרעה לשלחם כך א"ו להראות חובתן עד שמפזר עליהם הון רב בלי צורך מרובה רק לכבודן. וזה אצלי פירוש רש קגמיכה