גבורות שלמה קמח

להבא לא על העבר וז"ש המשורר הנה אני רואה דאתה צוית צו את ב"י והיכן צוית בחומש הפקודים והי' ראוי זה לכתוב בת"כ גם ומה צוית לשמור מאוד תשמרו להקריב לי והרי אתה שונא הקרבנות מזה אני מוכיח שהתמיד אינו מכפר על העבר רק אחלי יכונו דרכי לשמור חקיך להגן להבא ובקרבן זה אתה חפץ וא"ש בעזה"י

פ מטות בפסוק אישה הפרם וה' יסלח לה. בקדושין דף, פ"א במה הכתוב מדבר באשה שנדרה בנזיר ושתתה יין ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה וק"ל למה עמד התנא ע"ז ולא על מקרא דלעיל דכתיב וד' יסלח לה כי הניא אביה אותה וכן אח"כ ואם היו תהי' לאיש וה' יסלח לה ועמד רק על פסוק הג' ולכאורא הי' אפשר לומר דממקרא הראשון אין ראי' די"ל דהכוונה דאף דתניא לה מ"מ הוי איסור עה דנדרה תחלה רק כאן קשה כיון דכבר מוכח מקראי הנ"ל דהו' חטא מה שנדרה למ"ל עוד זה לכך מפרש בע"א אך ז"א דא"כ קשה למה עמד על פסוק הג' ולא על פסוק הב' כיון דכבר מוכח מפסוק הא' כן למ"ל הב' ועוד דא"כ הו"ל להש"ס להביא גם הפסוק הראשון והשני ולומר כיון דכבר כתיב למ"ל עוד וגם מלשון רש"י שכתב במה חטאה משמע דליכא חטא כלל והרי הוי חטא במה שנדרה ולכך נ"ל דבר חדש בעזה"י דודאי בזכר הנודר או אשה שאין לה בעל בזה אף דנשאל הוי חטא מה שנדר תחלה דבנשאל לחכם א"ל דתחלה לא הי' דעתו לקיימו רק להיות נשאל עליו דהרי כל שאלה ופתח הוי לעשותו נדר טעות ואם בדעתו הי' לישאל עליו א"א אח"כ להיות נשאל עליו דא"כ פתח וחרטה ובע"כ דהוי דעתו תחלה לקיימו וה"ל חטא על שנדר אבל האשה כיון דעל דעת בעלה היא נודרת א"כ י"ל מתחלה ל"ה דעתה לקיימו דסברה דמיד יפר לה בעלה ואם לא יפר הרי קיי"ל דהוא נותן אצבע בין שיניה וא"כ הוי החטא עליו לא עלי' אך זה בבעל אבל עה דאב מיפר אינו מכח דנודרת על דעתו רק דהתורה נתנה אותה ברשותו כמו שיכול למכרה למוכה שחין וכיון דלא נדרה על דעתו שפיר יש לה חטא מה דנדרה תחלה וכן תחלת הפרשה ואם היו תהי' לאיש דמיירי בארוסה דאבי' ובעלה מפירין זה ל"ה מכח דנדרה על דעתם דאם הי' דעתה שיסכימו שניהם תיכף אם: הפר אחד יהי' מופר ולמ"ל דעת שניהם בהפרת אחד מהם סני ובע"כ דז"ה מחמת דהתורה גזרה שיש להם רשות להפר ובזה יש לה חטא על שנדרה ע"מ לקיים ולכך א"ש דמ"ש ברישא וד' יסלח לה גבי אב או גבי ארוסה בזה שפיר בעי סליחת דעכ"פ נדרה תחלה אבל בסיפא בנשואה שבעל לבדו מיפר ובזה א"ל חטא כיון דעל דעת בעלה נודרת ולכך שפיר הקשה במה חטאה ומוכח דמיירי בהפר לה והיא לא ידעת וא"ש בעזה"י וזה ראי' ברורה לדברי בחבורי נ"ז ח"ש לה' נדרים סי' ג' והבאתי בשם ס' חסידים דאף דנשאל על הנדר נשאר חטא הנודר מה שנדר תחלה ע"ש

בפסוק ותהי המחצה חלק היוצאים בצבא וכו' ויהי המכס לד' וכו' הנה הטעם דבחלק היוצאים בצבא מפרש כמה הי' מכסם לד' ובחלק ישראל מפרש הסכום שלהם וחלק לד' לא פירש ונראה דבכל דבר מרמז התורה י"ש ודרכי מוסר והוא מאמרם ז"ל אין הצדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד והיינו אחר כוונת הלב הן הן הדברים דאנשי הצבא כיון דהם מסרו נפשם למלחמה ואעפ"כ נתנו ממנו מכס לד' לכך זה המעט שנתנו חשבו לו י"ת כהרבה כיון דהוי בכוונה רצוי' ונסיון ולכך פי' שיעורו אבל חלק העם כיון שהם נטלו בחנם בלי עמל ויגיעה אין חידוש מה שנתנו ממנו מכס לד' ע"כ אף שנתנו הרבה למעט יחשב ולא זכר סכומו כנה הוא כי אומר במה נחשב הוא ואין כדאי להזכירו ואין לך רמז בתורה שא"ב לימוד מוסר וי"ש יה"ר שנהי' נאה דורש ונאה מקיים כרצונו י"ת אמן (כת"י):