גבורות שלמה קמז

לידי הפסד בדין הוא שיטול שכרו וא"כ ה"נ כאן דמ"ר הקדים להתפלל על ישראל טרם ניתך חמת הקב"ה עליהם כמ"ש לולא משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית ר"ל שהשיב החמה טרם בא עליהם אבל כאן שכבר הי' המגפה בישראל כמ"ש ויעמוד בין המתים ובין החיים לכך מגיע לו שכר מן הדין וז"ש פנחס בן אלעזר השיב את חמתי מעל ב"י ר"ל שהי' כבר החרון אף על ישראל לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום ובדין הוא שיטול שכרו וא"ש בעזה"י (כת"י)

בפסוק צו את ב"י את קרבני לחמי וכו' בילקוט זש"ה אתה צוית פקודיך אתה צוית ומה צוית צו את ב"י את קרבני וכו' והיכן צוית בחומש הפקודים ומה צוית לשמור מאוד תשמרו להקריב לי במועדו עכ"ל ותמוה מאוד וכבר מלתי אמורה בזה בעזה"י בכמה אנפי וכעת נראה עוד בעזה"י דהנה הבעל עקידה הביא ב' נוסחאות בשם המדרש נוסחא אחת שתמיד של שחר מכפר על עבירות שבלילה ותמיד של בין הערבים מכפר על עבירות שביום נוסחא אחרת הוי להיפך שתמיד של שחר מכפר על עבירות שביום ותמיד של בין הערבים על עבירות שבלילה וכתב הב"ע איך שייך כפרה על להבא אך הכוונה שמגין שלא יבוא לידי עבירה ע"ש ולהוכיח בין ב' הנוסחאות הוא משני דברים א' ממ"ש את קרבני לחמי תשמרו להקריב לי במועדו והנה לבקש דבר כזה לשומרו לעשות ז"א רק בדבר שחפץ בי שייך להזכיר חבירו להיות נשמר לעשותו אבל בדבר שאין אדם חפץ בו לא יצוה לאחר לשמרו וכיון דכתיב כי לא תחפוץ זבח ואתנה וכן בשמואל ובירמי' לא דברתי את אבותיכם על דברי עולה וזבח וא"כ למה מזהיר לשמרו ובע"כ דבקרבנות דבאו על חטא שכבר חטאו איבו חפץ הוא ית' דיותר ניחא לי' שלא יחטאו ולא יצטרך קרבן וכן אין כבודו ית' לקבל קרבן נדבה מאדם וכמש"ה ה רצה ד' באלפי אלים וכן בילקוט פ' צו בפסוק כי מי בשחק יערוך לה' שאמר הקב"ה אם הייתי חפץ בקרבנות הייתי אומר למיכאל וגבריאל שיקרבו לפני רק כ"ז אין הקב"ה חפץ אבל בקרבן תמיד שהוא בא להגן על להבא שלא יחטאו בזה הוא חפץ שפיר לכך מזהיר לשומרו ולעשותו ומוכח דהתמיד הוא מגין להבא והוכחה שני' הוא ממה שכתבה התורה דיני התמיד בפ' זו ומקומו הוא בס' ויקרא שהוא תורת כהנים ובע"כ הטעם דבריש פ' במדבר יש במדרש למה שאו את ראש לקיים מ"ש וירם קרן לעמו וכבר כתבנו מזה בעזה"י ונראה עוד דהנה מצות המנין הוא רק להפרידם מן אוה"ע ד"מ תבואה ומוץ מונחים ביחד א מתי נעשה הפירוד בין התבואה והמוץ כשנמדד וכ"ה במ"ר כמה משלים בזה והענין הוא דהתחברות לרשע גורם להחטיא לאדם וכמ"ש בהתחברך לרשע פרץ ה' את מעשיך לכך עד שלא נמנו ישראל הי' להם צד אחיזה עם אוה"ע וזה הי' מחטיאם במה שהתחברו עמהם וע"י המנין נעשה פירוד ממש ביניהם וזש"ה בהנחל עליון גוים בהפרירו ב"א יצב גבולות עמים למספר ב"י כשהקב"ה רצה להפריד ב"א זה מזה עשה לכ"א גביל בפ"ע ולישראל הכין המספר שזה יהי' גבול ישראל ויעשה פירוד בינם לבין אוה"ע ח"ש למספר ב"י את ישראל שם למספר שזה יהי' גבולם וז"ש המדרש למה שאו את ראש מי מגביה אותם היינו דכתיב וירם קרן לעמו והך וירם הוי לשון הפרשה כמו תרימו תרומה לד' דהפריש הקב"ה קרן לעמו להיות בפ"ע שלא יבואו לידי חטא והנה אחז"ל דלרשעים נדמה להם היצה"ר כחוט השערה ולצדיקים כהר לכך לרשעים אין יתרון בהפרשה זו דבלא"ה הי' להם כחוט השערה ונקל להם להתגבר עליו אם היו רוצים אבל לצדיקים דנדמה להם כהר הוי מעלה במה דמפריש אותם ומסייע להם לכבוש היצה"ר וז"ש וירם קרן לעמו זה הוי תהלה לכל חסידיו לב"י עם קרובו היוצא מזה דהמנין מועיל להבא להגן שלא יבואו לידי חטא ולכך אם קבע הוא ית' פ' זו של תמיד בפ' במדבר מוכח דהתמיד הוי הגנה