גבורות שלמה קמה

להביאם לא"י גם כיון שכלל ישראל עלו לגדולה זו שנקראים מעט מאלהים ראויין הם להיות משה נקבר בעבורם וצרכם וז"ש ומבמות ע"י גדלות זה גרמו הגיא שיהי' אותו צדיק נקבר בגיא. ונשקפה, כלומר עיקר הכוונה והסתכלות בקבורה זו של משה הי' ע"פ הישימון לאותן הנקברים במדבר כדי להביאם לא"י וא"ש בעזה"י

פ' בלק בפסוק לא תאור את העם במדרש א"ל אקללם במקומי לא תאור את העם א"כ אברכם א"ל א"צ לברכתך כי ברוך הוא הכל הקשו מה הוא הדבר והפוכו דהוא רצה לקללם ולא הניחו הקב"ה אמר א"כ אברכם אך נראה דהנה כוונת בלעם הי' לקלל על תנאי באם לא יקיימו התורה דודאי אם יקיימו לא יחול בהם קללתו ולהיפך כשרצה לברכם הוי הברכה רק ע"מ שיקיימו התורה והענין הוי כך דהנה אנן קיי"ל דבעינן תנאי כפול ושיהי' הן קודם ללאו וכתבו התוספת בקדושין דמה שאנו רוצין חשוב הן ומה שאין אנו רוצין חשוב לאו ולכך הנה בלעם רצה לקללם על תנאי אם יקיימו התורה יתברכו ואם לא יקיימו יתקללו וכיון דהוא חפץ בקללה הוי לו נחשב הקללה להן והברכה ללאו לכך הי' חפץ להתחיל בקללה ולסיים בברכה ויהי' הן קודם ללאו ויחול התנאי ואם לא יקיימו התורה יענשו ברצון בלעם רזה ירע בלעם שאם יקיימו התורה לא יחול קללתו לכך אמר בלק אולי אוכל נכה בו אולי עכ"פ יועיל אם יעברו על התורה ולכך הנה תחלת סבר בלעם דנלך בתר דעתו דניחא לי' בקללה וחפץ בקללה להתחיל בה ולסיים בברכה ויהי' הן קודם ללאו וא"ל הקב"ה לא תאור את העם וסבר הוא שזה מחמת דהקב"ה הולך בתר דעתו דניחא לי' בברכה לכך אינו רוצה להתחיל בקללה כדי שלא יהי' לאו קודם להן ובטל התנאי אמר בלעם א"כ דניחא לך בברכה לכך אינו רוצה להתחיל בקללה כדי שלא יהי' קודם להן ובטל התנאי אמר בלעם א"כ דניחא לך בברכה אברכם תחלה ואח"כ אקללם ואדרבה לפ"ז תי' חפץ בלעם יותר להתחיל בברכה כיון ראם מקדים לאו להן הוי תנאי בטל ומעשה קיים והרי לטובה דרכו ית' להקדים תחלה טרם שהאדם מקיים המצוה כמ"ש מי הקדימני ואשלם אבל לרעה אינו מביא רק אחר העונות וכמ"ש בפ' עקב את הברכה אשר תשמעו להבא והקללה אם לא תשמעו ולכך הוי הטובה תחלה א"כ אם יקדים לאו להן יהי' התנאי בטל ומעשה קיים וישארו תמיד בטובת לכך אמר בלעם א"כ דלך ניחא בברכה אדרבה אברכם תחלה כדי שיהי' הן קודם ללאו ויחול התנאי ולכך השיב לו הקב"ה כי ברוך הוא וסיים במדרש לא מעוקצך ולא מדובשך כי הוא רצה כדי שאח"כ יקלל ובזה יובן המשל דבלא זה אינו מובן דדבורה יתכן לעשות שניהם ליתן דבש ולעקוץ אבל כאן אם יברכם ליכא קללה אך לפמ"ש א"ש כיון דרצה לברך ולקלל ג"כ שייך המשל לא מעוקצך ולא מדובשך. ועפ"י הנ"ל נראה לפרש מ"ש בלעם, אח"כ לא איש אל ויכזב אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו דפסוקים הללי משוללי הבנה ובפרט מ"ש כפל לשון ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה אך הכוונה דאמר בלעם דלישראל א"א כלל לברכם על תנאי ובזה יובן יותר מ"ש לא תאור את העם כי ברוך הוא דקיי"ל בדיני תנאי צריך להקדים התנאי למעשה אבל כל שמוקדם המעשה לתנאי התנאי בטל ומעשה קיים וא"כ בשלמא בבן אדם כיון דיכול לחזור בו ודרכו לחזור לא נחשב הדיבור כמעשה רק אם עושה מעשה ממש אבל אם אינו עושה מעשה ממש לא נחשב הדיבור כמעשה ולכך נחשב התנאי קודם למעשה ומהני אבל דבורו של הקב"ה כיון דדבר שיצא מפי הקב"ה לטובה אפילו ע"ת אינו חוזר הוי דבורו כמעשה דאין סופו ליבטל בשום ענין א"כ הוי מעשה קודם לתנאי ואיך יכול אח"כ להתנות בו תנאי להיפך ומיהו אם הוי יכול לומר הקללה תחלה הוי שפיר חל בו דיני תנאי כיון דלרעה חוזר בו הקב"ה כמ"ש רגע אדבר על גוי ועל ממלכה וכו' וא"כ ז"ה. רק דיבור בעלמא והוי