גבורות שלמה קמג

כ"א מים לשבטו והיו הולכין בספינה שאם הי' כח הראשון נפסק לגמרי ל"ה לו ליתן מים מכח הכאה זו יותר מתחלה ואף שעתה הכהו פעמים ל"ה ראוי להיות מים יותר דהוא ע"ד שאחז"ל מגמר בעתיקא קשה מחדתי וסימנך טינא ובר טינא א"כ ה"נ כאן שהי' בו מכבר מים ונסתלק כעת וצריך ליתן בו כח מחדש הי' ראוי להכות שני פעמים ומ"מ לא יהי' בו מים יותר מפעם הראשון אבל עתה שהוציא כפלי כפלים מוכח שבלא"ה הי' בו טבע המים וע"י הכאה חדשה נתחדש מים יותר ולכך הוכיח שלא פסק המים בשום זמן והמניעה הוי רק מצידם א"כ מה שהי' ראוי להתקדש ש"ש ע"י משה שהי' מדבר אל הסלע כעת הי' מוכיח ע"י המים עצמן כנ"ל וז"ש בסוף המה מי מריבה אשר רבו ב"י ויקדש בם כלומר ע"י המים עצמן לא ע"י משה והנה במ"ר פ' בשלח בפ' הנני ממטיר לכם הה"ד כל אשר חפץ ד' עשה בשמים ובארץ וכו' ר"א פתח הה"ד וד' אלהים צבאות זכרו שעושה צביונו בעולם כשהוא חפץ מוציא לחם מן הארץ שנאמר להוציא לחם מן הארץ ומטר מן השמים שנאמר למטר השמים תשתה מים וכשהוא חפץ מוציא מים מן הארץ שנאמר עלי באר עכו לה ומוציא לחם מן השמים שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ולכאורה למה באמת שינה הקב"ה כן לישראל במדבר שלא ליתן כדרכו תמיד לחם אן הארץ ומטר מן השמים אך נראה דא"ש עפ"ד בעה"ע שנתן טעם שניסים של מרע"ה היו גדולים משל יהושע ולכאורה הוי להיפך שמעשה משה הי' רק בארץ ומעשה יהושע הי' בשמים שמש בגבעון דום ופי' הוא כך כיון שכל הארץ מתנועע ע"פ גלגל השמים לכך להיות מניע הדבר למטה צריך יותר כח מלמנוע הסבוב למעלה וא"כ אדרבה יהושע והחזיק למעלה המניע הראשון וזה א"צ כח כ"כ כמרע"ה שהחזיק למטה אף שהמינע הראשון הלך כדרכו וע"ש מעתה נאמר כך הנה קיי"ל שדרכו ית' למעט בנס במאי דאפשר והנה ישראל היו במדבר ארץ מלחה ומדה"ט שלא לזרוע ולא לצמוח שם ואם הי' רוצה הקב"ה ליתן להם שם תבואה מן הארץ הי' צריך שני כוחות להפך המניע הראשון המנהיג ע"פ דרכו לבל יצמח תבואה כאן גם כח הארץ למטה שעד הנה ל"ה בו כח לצמוח ועתה יהי' בו תבואה או אפי' לא הי' מהפך מניע הראשון הי' צריך לעשות כח יותר חזק ולמעט בנס עדיף לכך נתן הקב"ה לחם מן השמים להקטין הנס במאי דאפשר אך אח"כ כשהתלוננו על המים ומבואר בפסוק שם שאמרו היש ה' בקרבנו אם אין ולכאורה אטו שוטים היו שראו כל הניסים ונסתפקו אם יש ד' בקרבם אך הכוונה שנפלו בספק זה אם הקב"ה מכוין במה שמטיב להם לכבוד עצמו שצריך לקבל סיוע מקיום התורה או שמתכוין בעבורינו ואהבתינו שא"צ לנו כלל כפי האמת וז"ש היש ה' בקרבנו הך בי"ת דבקרבנו הוי בי"ת השמוש מלשון בעבור כלומר שמה שהקב"ה יש אתנו הוא בעבורנו ומתכוין לטובתינו או לטובת עצמו וכיון שנסתפקו בזה ראה הקב"ה ליתן רמז לזה ועשה להם נס יותר גדול להוציא מים מן הארץ במקום שאין מדה"ט להיות שם מים כי הוא מדבר והוי מן הארץ יותר כס ממה דהוי משמים והוי רמז שהכל מתכוין לטובתינו כי זה דומה למאי דקיי"ל בחו"מ סי' רי"ד והוא מהש"ס דהמוכר בית לחבירו לא מכר לו עומקא ורומא מן הסתם בד"א במכר אבל במתן נתן את הכל דמוכר בעין רעה מוכר ונותן בעין יפה נותן א"כ ה"נ אם הוי מצות הקב"ה עלינו לכבוד עצמו הי' מגיע לנו אצלו שכר מן הדין כמלך שצריך ליזון עבדיו העובדין לו וכל מה שהי' הקב"ה מטיב לנו הוי כמכירה כדקיי"ל ביו"ד סי' קי"ז לקצת אחרונים להאכיל לפועליו דבר איסור הוי כמכירה וא"כ הי' שייך בו לומר כיון שהקב"ה מוכר לנו הטובות בעבור קיום התורה הוי מוכר בעין רעה מזכר והי' מקצר בנס במאי דאפשר והי' די ששיעבד לנו השמים לעשות שידוד הטבע בעבורינו לא גם הארץ אך כיון