גבורות שלמה קמב

גם תחלה הי' ספק וה"ל לדרוש מספק אם יצאו או לא דאולי הוא שותק מכח שאינו מקפיד ועל שלא חששו מספק נענשו וא"ש בעזה"י

פ' חקת בפסוק אז ישיר ישראל וכו' עד הסוף להבין למת אמרו דבר זה עכשיו ולא בתחלה בפ' בשלח גם י"ל דיקדוק אחד למה בפ' בשלח נאמר את השירה הזאת לה' ולמה כאן לא נאמר לד' וכבר הרגיש בזה המדרש ונתן טעם על שמשה לא הוזכר שם ולדרכנו יאמר באופן אחר והוא בשום לב מה הי' חטא זה של משה במה שהכה הסלע ומה חילוק יש בין דבור להכאה וצמה ע"י דבור נתקדש ש"ש יותר גם מ"ש הכתוב ויקדש בם גם להבין משחז"ל שכשאשה עותה צריכה לצאת לחברתה היתה הולכת בספינה ולמה דוקא עכשיו הי' כן ולא בפ' בשלח וממ"ש בילדותי בזה וכעת נראה עפ"ד הנ"ל אך באופן אחר קצת ויתיישב גם משחז"ל ודברתם אל הסלע שנה עליו פרק אחד או הלכה אחת ולכאורה אינו מובן איך ע"י הלימוד יתן מים. וכמדומה לי שבחידושי מכבר כתבתי בדרך זה שאכתוב לקמן ושכחתי באיזה מקום וכך אבאר זה כאן דהנה בתחלה בפ' בשלח ל"ה בטבע עצר ליתן בו מים וכשרצה הקב"ה ליתן בו מים הוצרך להכאה לחדש בו טבט המים עמו בכל הנשים הנעשים ע"י שידוע הטבע שנעשו ע"י המטה וכשהכהו משה נטבע בו טבע ליתן מים לעולם שמחת הקב"ה לישראל הוי מתנה תמידית לעולם (וכמו שהארכנו בזה בהקדמת סה"ח וכמה דוכתא דכוונתת הקב"ה בנתינת התורה לישראל הוא רק לטובתנו לא לכבוד עצמו דאם הי' כוונה לכבוד עצמו הוי אהבתו תלוי' בדבר וא"כ אם לא יקיימו התורה יפסוק אהבתו אבל אם מתכוין לטובתינו הוי אהבה שאינה תלויה בדבר ואינה בטילה עולמית ומתנתו הוי מתנה תמידית לעולם) אך אח"כ כשחטאו ישראל אז מצידו ית' ל"ה שום שינוי כלל ליקח מהם המים רק המניעה הי' מהם שהעבירות שעשו נעשו נמשך מבדיל בין המים וביניהם ונעשו כאבן ע"פ הבאר וכעין שאיתא במדרש פ' ויצא והאבן גדולה ע"פ הבאר זה היצה"ר ונאספו שמה כל העדרים וקורין בתורה וגללו את האבן וכו' ולפ"ז: ה"נ בהצור עצמו הי' מים אבל ע"י העבירות היצה"ר נעשה כאבן ע"פ הבאר ולא ידעו מקום מולא המים ולכך צוה הקב"ה לומר עליו פרק אחד או הלכה אחת (וכ"מ אח"כ באלשיך שפי' כן מאמר זה אך הוא דרך בדרך אחר בביאור פ' זו ולפענ"ד נראה כמ"ש) וע"י התורה נתבטל היצה"ר כמאמרם ז"ל אם אבן הוא נמוח וכו' וכן נמי העונות נקראים אבן כדכתיב לב האבן מבשרכם ולכך ע"י התורה נמוח אותו האבן שע"פ הבאר ויחזרו המים ולכך ציוה הקב"ה שלא להכות כי אם יכה האבן שנית יסברו ישראל שכח הכאה ראשונה פסק לגמרי ועכשיו נצרך לחרש כח חדש ואז יהי' מוכח שמתנת הקב"ה לישראל ל"ה לעולם רק לזמן בתנאי שאם אין מקיימין התורה נפסק המתנה ולכך פסק כת הצור וצריך הכאה חדשה וכיון שהי' מתנה על תנאי יומשך ח"ו כפירה לומר שהיא אהבה שהוא תלוי' בדבר ויהי' מוכח שהקב"ה מכוין לכבוד עצמו ולכך צוה רק לדבר אל הסלע והיינו פרק אחד ואז יהי' מוכח להיפך שגוף המתנה הי' תמידית לעולם והמניעה הוי רק ממנו שעונותינו היו מבדילין ומוכח שאהבת הקב"ה לנו היא אהבה שאינה תלויה בדבר שאינו מכוין לכבוד עצמו ויתקדש ש"ש ולכך אם הי' משה עושה כן ל"ה הסלע נותן מים רק כפי מה שהי' ניתן עד עתה ולא יותר דלמ"ל מים בחנם דלמעט בנס עדיף וכמו שהארכנו בזה לקמן בפ' מסעי ובכמה דוכתא שהקב"ה מקמץ בניסים בכל מה דאפשר אך כיון שמשה הכה הסלע א"כ נתחדש להם חשש טעות הנ"ל והוצרך הקב"ה לסבב שיצאו מים יותר ממה שהי' עד הנה ומזה מוכח שהכח הראשון שהי' בצור נשאר בו מעיקרא וכיון שהי' בו מים מכבר ועתה חזר והכה אותו ונתחדש בו עוד מים הוציא כפלי כפלים עד שמשך