גבורות שלמה קמא

כמ"ש במדרש וכיון דעבר על תחלת הפסוק עבר הקב"ה על סוף הפסוק ה' יברך את עמו בשלום ע"י המיתה ונשאר חי לעולם וכיון דנשאר חי א"ל חלק לעוה"ב לכך ומדנים כבריח ארמון שתעלה הארץ בריחים בעדו ולא רלה לקבלו כלל וסגרה פיה והוכרת משה לגזור אם בריאה יברא ה' לעשות לה פתח חדש וא"ש והבן כי הדבר נחמד (כת"י)

בפסוק ויקומו לפני משה וכו' ויאמרו אליו רב לכם כי כל העדה כלם קדושים ולמה תתנשאו וי"ל איזה התנשאות ראה ממשה ואהרן הרי התורה העידה שהי' עניו מכל האדם גם מה זו טענה כי כל העדה כלם קדושים אף אם אין קדושים לא מהראוי לצדיק להיות ותנשא לכל לראש ולהיות בעל גאוה גם מאי לשון ויקומו הול"ל ויבואו אל משה אמנם יתורץ עפ"מ דאיתא במד"ר פ' בהעלותך בפסוק ואתן אותם ראשים עליכם מכאן אתה למר שתנהבו בו מנהג נשיאות לעמוד מפניו ולהקדימו לכ"ד שבגדולה אמר ר' אבא הכהן כשהייתי רואה סיעה של ב"א הייתי הולך בדרך אחרת שלא להטריח עליהם שלא יעמדו מלפכי וכשאמרתי לפני ר' יוסי בר זבידא אמר לי צריך אתה לעבור לפניהם ועומדין לפניך ואתה מביאן לידי יראת שמים והנה מ"ר בעברו לפני ישראל בודאי עמדו לפניו והוא אף שהי' עניו מאוד עכ"ז לא מיחה בהם כי כוונתו הי' להכניס בהם י"ש כמ"ש במדרש הנ"ל אבל קרח ועדתו אמרו דמה שאינו מוחה הוא מחמת גאוה ולכך עשו כן ויקומו לפני משה נ"ל שכשעבר עליהם קמו מפניו והוא לא מחל להם על כבודו והניחם לקום כדרכו בקודש להכניס בהם י"ש אז כראוחם זאת נגשו אליו ואמרו לו ריב לכם ר"ל שכוונתכם בזה רק מפני גאוה ורבנות דא"ל שכוונתכם להכניס י"ש כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ד' שכבר יש להם י"ש די והותר ובוודאי כוונתכם בשביל התנשאות ומדוע תתנשאו ודו"ק וא"ש

בנדרים ל"ט ע"ב דרש רבא מ"ד שמש ירח עמד זבולה וכו' מלמד שעלו שמש וירח לפני הקב"ה ואמרו לפניו רבש"ע אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא ואם לאו אין אנו מאירין באותה שעה זרק בהם תצים וחניתות אמר להם וכו' לכבודי לא מחיהם לבבוד ב"ו מחיתם וכו' נראה ללמד זכות על השמש וירח ששנו בזה דהנה אדם גדול השוהק על בזיונו יתכן מב' טעמים א' שודאי מצערו הדבר רק מ"מ מצד טבעו הוא מוחל להחוטא נגדו ושני י"ל שהוא עביו כ"ב ואינו מקפיד על צזיונו והנ"מ הוי אם חייבין אחרים לנקום על כבודו דאם מקפיד רק שמוחל אין אחר המחילה כלום ואף אחרים א"ל לנקום עוד אבל אם איבו מוחל רק שאינו מקפיד מחמת ענוה שלו כיון דעכ"פ לא נמחל להחוטא ראוי לאחרים לנקום עבורו ובזה א"ש מ"ש בפ' בהעלותך והאיש משה עניו מאוד וכו' ומאי קמ"ל בזה אם לספר מעלת מ"ר א"ל ענין עתה דוקא גם כבר נזכר בפ' בשלח שאמר ואנחנו מה אך הכוונת דבא לספר שהקב"ה נקם נקמת מירואם הי' מ"ר מוחל ל"ה ראוי שהוא ית' ינקום נקמתו א"ו דמה ששתק ע"ר לא שמחל רק דאיש משה עניו מאוד דלא הקפיד כלל אבל לא מחל לכך נקם הקב"ה נקוותו והנה ההוכחה אם שותק מחמת שמוחל או מחמת שאינו מקפיד כלל הוא אם ישמע שמבזין אחרים אז אם מקפיד רק שמוחל אז על כבוד אחרים א"י למחול ונוקם אבל אם גם על כבוד אחרים שורק מוכח דאינו מקפיד כלל וכן ה"נ השמש וירח שעד הנה לא מיחו בכבודו ית' שסברו שהוא ית' מקפיד רק שמוחל לכך אין מקום לנקום נקמתו וכעת אמרו דעושין נסיון כך אם אתה עושה דין לב"ע ואתת נוקם נקמת אחרים מוכח שכבודך אתה מוחל לכך אנו מאירין אבל אם אין אתה עושה דין לב"ע מוכח דאינך מקפיד אבל לא תחילה אז אין אנו מאירין לכבודך ממש כן יש להמליץ עבורם ע"מ נענשו דעכ"פ גם