גבורות שלמה קלט

צדיק והוא מעביר על מדותיו שנברא בהם לנך הוא עדיף ע"ש וז"ש הילקוט הנ"ל דודאי כל בנות ישראל כיון שנולדין בטבע טוב אף שאין מזנין מ"מ אין זוכין להוליד כ"ג דאין מעבירין על מדותיהם אבל בת כהן זו שנולדה בטבע רע מדהתחילה בזנות אם היתה כופאת ליצרה והיתה מעבירה על מדותיה היתה יולדת כה"ג כן כתבנו בחידושנו מכבר והזכרתיו כ"פ ובזה נבין כאן דהנה אחז"ל דמקושש לש"ש נתכוין ומה הוי לש"ש אם כוונתו דל"ה יודעין באיזה מיתה א"ז כדאי להפקיר נפשו עבור כך אך י"ל יותר דהוא ע"ד משאחז"ל דמעשה הי' באחד שרכב על הסוס בשבת ותביאוהו לב"ד וסקלוהו לא דהדין כן אלא שהשעה צריכה לכך שהי' פרוצין בעריות כן י"ל אז דהנה ישראל היו במדבר חוטאים פעם אחר פעם ולא עשו כן בארץ רק אחר זמן מרובה כמאמר הכתוב כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם אבל לא מיד ולמה במדבר חטאו כל פעם אך ידוע דהמקום גורם דא"י מקום קדוש ולא הרבו לחטוא אך במדבר שהוא מקום טומאה ומקום שליטת החצונים וגרם להם לחטוא וכיון שישראל הרבו לחטוא בחילול שבת לכן הטיל עליהם אימה ולמגדר מלתא אך מנין ידעינן אם כיוון לש"ש או לחטוא ממה דעד הנה הי' צדיק ופתאום הי' מחלל שבת בע"כ שהי' כוונתו לש"ש והנה חז"ל בהדי הני דבאין בהיסח הדעת מנו חד מהם מציאה דבא בהיסח הדעת וכן הכוונה כאן דאם אדם קל במעשים עשה עבירה גדולה אינו חידוש דידוע שהוא קל ועלול לחטוא אך איש צדיק שעושה עבירה גדולה זה תמהון גדול וזה בא בהיסח הדעת וז"ש הכתוב דמכח ויהיו ב"י במדבר וחטאו כל פעם ולכך וימצאו איש מי שהוא צדיק ולא עלה על לב אדם שיעשה זה כן ובהיסח הדעת מצאו אותו מקושש עצים ולכך י"ל דידעו הדין שמחלל שבת בסקילה אך נסתפקו דמוכח דכיוון לש"ש דעד הנה הי' צדיק ונסתפקו בעבירה נשמה אם ג"כ חייב מיתה אי אזלינן בתר המחשבה או בתר המעשה ולכך אמר ויניחוהו במשמר כי לא פורש מה יעשה לו היינו לו דייקא דדין מחלל שבת ידעו רק לו דכיוון לש"ש לא ידעו אם חייב מיתה או לא ולכך אמר הקב"ה מות יומת האיש אף שהוא צדיק יומת דבתר מעשה אזלינן וא"ש שלא זכר שמו דלא הי' אפשר דלהזכירו בלי שם אביו אין דרך התורה כך דתמיד כשמזכיר איש מזכיר גם שם אביו כמ"ש בנות צלפחד בן חפר וא"כ ה"נ ממ"נ בלא שם אביו לא נדע מי הוא ולהזכיר שם אביו ג"כ אחז"ל בפ"ק דמגילה כל שמזכיר שם אביו ושמו לגנאי בידוע שהוא רשע בן רשע ולא יהי' מוכח דכיוון לש"ש דלמא כיוון לעבירה ומה דבא פתאום לעבירה חמורה דנולד מבטן כן בחטא אביו כבת כהו ושוב לא יהי' מוכח הדין דבעבירה לשמה חייב מיתה לכך לא זכר שמו ושם אביו ומוכח דלאו באביו תליא מילתא והאיך בא לעבירה פתאום בע"כ דהוי לשמה ומוכח דבעבירה לשמה חייב מיתה וא"כ ת"נ בכל דבר יש מעשה ויש מחשבה ואם נימא דמעשה עיקר הוי עבירה לשמה חייב מיתה ובמצוה שלא לשמה דוחה ל"ת דמעשה עיקר אבל אי נימא דמחשבת עיקר ובעבירה לשעה פטור ממיתת ומצות שלא לשמה אינו דוחה ל"ת וכיון דכאן אמר הקב"ה מות יומת האיש דבעבירה לשמה נמי חייב מיתה ומוכח דמעשה עיקר ומדה טובה מרובה ממדת פורעניות א"כ מצוה שלא לשמה מותר אף היכי דעשה דוחה ל"ת לכך אמר ועשו להם ציצית אפילו אם העשי' יהי' להם שלא לשמה נמי דוחה ל"ת דמעשה עיקר ודינא קמ"ל וא"ש בעזה"י

פ' קרח במדרש ויקח קרח זש"ה אח נפשע מקרית עוז ומדנים כבריח ארמון אח נפשע זה קרח שפשע בתורה שנקראת עוז שנאמר ד' עוז לעמו יתן ומדנים כבריח ארמון שהעלה הארץ בריחים בעדו עכ"ל והוא תמוה דמה משמיענו המדרש בזה ונראה דהנה מ"ר אמר אם בריאה יברא ד' ופצתה האדמה את