גבורות שלמה קלז

משה שידבר עמו בגופו ולכך אמר לו בפ' איש אל ירא בכל ההר ולזה אמר ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הכוונה על משה שכן הענן שהי' עם גופו וכבוד ד' מלא את המשכן ול"ה יכול לבוא עם גופו שם והיינו שאז היו ישראל בחטא העגל ול"ה יכול לבוא בגופו אך הי' ביד משה להתפשט מגופו כמו שעלה בארבעים אחרונים לה"ס אך בכוונה עשה כן ולא הפשיט עצמו מגופו כי משה רצה להבחין אם נעשה שלום בין ישראל ובין הקב"ה ועשה נסיון אם ידבר עמו בגופו מוכח שנעשה שלום וכשלא ידבר עמו בגופו מוכח דלא נעשה שלום בין הקב"ה ובין ישראל והנה לעיל בפ' בחקותי כתבנו שמשה רצה להתפשט עצמו מגשמיות ויהי' כמלאך כשידבר עמו הקב"ה וא"כ ל"ה נקרא עשה כי הוא אינו זה האיש מעיקרא כי כעת הוא מלאך אך הקב"ה רצה לדבר עמו דוקא כשהוא קשור בגופו וז"ש ויקרא אל משה שיהי' נשאר שם משה ע"ש שהארכנו וז"ה כוונת המדרש ע"ד המליצה שהלך משה והרכין אזנו למשכן דהיינו שלא ה"ל התפשטות הגשמיות שנאמר אשמעה מה ידבר האל שזה הוי נסיון אם ידבר עמו או לאו אבל כיון שנאמר ויקרא אל משה ונשאר קשור בגופו מוכח דנעשה שלום ביניהם וז"ש שמע שהקב"ה אומר עד עכשיו הי' שנאה וכו' עתה שלום ביני ובין בני ולכך אמר כי ידבר שלום אל עמו ולכך אמר רש"י שם בפ' ויקרא שידבר עמהם דברי פיוסין בשבילכם נדבר עמי היינו שיודיעם זה שחזרו למדרגתן ומדבר עמו דייקא כשהוא בגופו וא"ש בעזה"י ועיין בפ' בחקותי ותבין יותר

פ' בהעלותך מדרש פליאה הובא בס' ערבי נחל שאמר הקב"ה ליוסף אתה אמרת אנכי אכלכל אתכם חייך דבשבילך הם עושין פסח קטן שנאמר ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם עכ"ל והוא תמוה וכבר ישבתי זה בדרך רחוק וחריף אך כעת נראה בפשיטות דידוע מ"ש התוס' דצדיקים אין מטמאין וקשיא לי מ"ש חז"ל דנושאי ארונו של יוסף היו א"כ מוכח דצדיקים מטמאין אך י"ל דיש חילוק בין המתים ע"י מה"מ ובין המתים בנשיקה דהמתים בנשיקה ע"י הקב"ה אלו ודאי אין מטמאין ואלו שמתו ע"י מלאך מטמאין והנה יש במדרש דמלאכים ע"י שתלו הגדולה בעצמן שאמרו כי משחיתים אנחנו נדחו ממחיצתו ית' ק"ל שנים וא"כ יוסף כמי שאמר אנכי אכלכל אתכם תלה הגדולה בעצמו ראוי להיות נענש ע"כ אינו ראוי להיות במחיצתו של הקב"ה וא"כ ל"ה מיתתו בנשיקה ע"י ית' רק ע"י מה"מ לכך היו הם טמאין וז"ס המדרש אתה אמרת אנכי אכלכל אתכם חייך דבשבילך הם עושין פסח קטן ונדחין כדין טמאים וא"ש בעזה"י

פ' שלח שלח לך אנשים וכו' איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו י"ל דתחלה אמר לשון יחיד שלח לך ומסיים בלשון רבים למטה אבותיו תשלחו וגם מ"ש וישלח אותם משה עפ"י ה' הלא הקב"ה לא הסכים לשליחת המרגלים ומה זה שאמר עפ"י ה' גם יובן מ"ש שלך לך לדעתך אמנם יתורץ עפ"י הצעה קטנה דבאמת הסכים הקב"ה לשליח מרגלים רק לא רצה לשלוח רק שנים יהושע וכלב שהם צדיקים ובודאי לא יוציאו דבה על הארץ והרי יהושע ג"כ לא שלח רק שני אנשים מרגלים אבל ישראל רצו לשלוח נשיא מכל שבט ולזה לא הסכים הקב"ה והנה מיעוט אנשים שנים וז"ש הקב"ה שלח לך אנשים היינו יהושע וכלב שהם יסכימו לדעתך וזה שדייק רש"י לך לדעתך היינו אנשים כמותך שיסכימו לדעתך רק איש אחד למטה אבותיו ר"ל אם רוצים לשלוח מכל שבט זה תשלחו אתם בלי הסכמתי וז"ש וישלח אותם דייקא היינו השנים יהושע וכלב זה הי' עפ"י ה' אבל כולם היינו שאר אנשים ראשי ב"י המה ולא של הקב"ה ודוק היטב (כת"י

) בפסוק דבר אל ב"י ועשו להם ציצית להבין טעם הסמיכות לפ' מקושש ואף למאן