גבורות שלמה קלו

א"כ אף שבשמים נראה הדין להיפך ט"מ נשאר הלכה כלמטה והקב"ה אומר נצחוני בני כמ"ש בפ"ד דב"מ א"כ בזה נחשבנו כחברים לו ית' וכמו שהוא מלמד התורת אותנו בכמה דברים כן כביכול אנו מלמדים התורה ויש לנו דעה וחלק בתורה ושפיר נקראנו חברים לו ית' וזאת כבר כתבנו האומר לחבירו נשכים ונשנה עליו להשכים היינו דוקא לחבירו ולא לתלמידו וראי' לדבר יותר כיון דאמר שם בגמ' לעיל מיני' האומר אשנה פרק זה נדר גדול נדר והיינו דוקא אשנה לעצמי לטובתי אבל המבטיח לתלמידו לשנות עמו פרק זה דמסתמא אין כוונתו לעצמו רק לטובת התלמיד בזה אינו נדר גדול ולכך אין על הרב להשכים משא"כ באומר לחבירו דנדר גדול נדר עליו להשכים דהוא נדר וחבירו לא נדר ובזה א"ש דהנה ידוע מ"ש בפ"ט דשבת דהך דינא דפולטת ש"ז אם טמאה ד' עונות או ה' או ו' תליא באם הוסיף משה יום אחד מדעתו והתורה נתנה בז' בסיון כר"י או לא הוסיף והתורה נתנה בוא"ו בסיון והנה מה שתוסיף יום אחד מדעתו י"ל כדברי הר"ן הנ"ל דודאי השכל אלהית הי' מורה דדי בב' ימים פרישה אך מ"ר הי' אומר שכפי שכל אנושי ראוי להיות שלשה ימים פרישה והסכים הקב"ה ע"י והטעם בזה אף דקודם מ"ת הי' חלוקי דיעות ששכל אנושי הוי קצת היפך משכל אלהית מ"מ בשעה שירד הקב"ה על ה"ס נזדככו כ"כ עד שכולם שמעו מפיו ית' והי' לכולם שכל אלהית ול"ה נצרך ליתן התורה כפי שכל אנושי אך כיון שצפה הקב"ה שעתידין לחטוא ויתגשמו ויחזרו לשכלם נתן להם התורה להתנהג בשכל אנושי וז"ש רע"א לעולם ה' עונות וראי' שהרי הוסיף יום אחד מדעתו וזיל קרי בי' רב הוא שנאמר לשלשת ימים אך מנ"ל שהסכים הקב"ה ע"י לכך שנאמר ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר שירד הקב"ה תחלה ואח"כ ויוצא משה את העם וקשה הרי תחלה אמר להיפך כי ביום השלישי ירד ד' על ה"ס לעיני כל העם דמשמע שהם יהיו תחלה שם בע"כ הטעם בתחלה רצה הקב"ה להתנהג בשכל אלהית והי' לנו רק דין תלמידים ובתלמיד הוי על התלמיד להשכים לכך אמר שירד ד' לעיני העם דעליהם להשכים אבל אח"כ כשהוסיף מ"ר יום אחד והקב"ה הסכים ע"י להתנהג בשכל אנושי ויש לנו: דין חבירים לו ית' ובחבירו עליו להשכים לכך הקדים הקב"ה לבוא תחלה וז"ש ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר שירד הקב"ה תחלה ומוכיח דהסכים ע"י וז"ש בסוף דבריו דאף שאז ל"ה צריך ליתן התורה כפי שכל אנושי שהי' לכלם שכל אלהית מ"מ כדי לקיים מ"ש עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו שגלוי לפניו שעתידין לעשות העגל נתן להם התורה כפי שכל אנושי לכך הקדים הוא י"ת תחלה כדין האומר לחבירו נקדים ונשנה וכו' ואחר כותבי כ"ז ראיתי ברש"י פ' יתרו וז"ל בפסוק בהיות הבוקר מלמד שהקדים ע"י מה שאין דרך בו"ד לעשות כן שיהי' הרב ממתין לתלמיד וכ"מ ביחזקאל שנאמר קום צא אל הבקעה והנה כבוד ד' עומד ולכאורה הוא תמוה האיך כתב מה שאין דרך ב"ו לעשות כן הרי אחז"ל בש"ס דגם בב"ו מחויב לעשות כן דעליו להשכים אך בא וראה לשונו שכתב שאין דרך לעשות כן לתלמיד כלומר דהש"ס אינו מחייב, רק בחבירו לא בתלמיד והקב"ה עשה חסד זה והשוה אותם לחברים לו ית' וכ"מ ביחזקאל שעשה כן. וטעתה נפנה להמאמר הפונה קדים ולבאר כל הדקדוקים ולפרשו אל נכון דהנה בסוף פ' פקודי אמר ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ד' מלא אח המשכן וי"ל אם הכוונה כפשוטו שעל המשכן שכן הענן א"כ מה זה נתינת טעם משום ששכן עליו הענן ל"ה יכול לבוא הרי כבר בא משה לתוך הענן כמ"ש בפ' משפטים ויבוא אשה לתוך הענן אך נראה ע"פ דברי בה"ע הנ"ל הנה אנכי בא אליך בעב מענן בעכירת החומר כדי שישמעו ישראל ג"כ וכבר כתבנו שאחר שעשו ישראל העגל לא זכה