גבורות שלמה קלד

פרק אחד ולמה אמרו לחבירו ולא אמרו לאחד או לאחר ובע"כ הכוונה דודאי תרב האומר לתלמידו נשכים על התלמיד להשכים רק האומר לחברו תשוה לו אז עליו להשכים ולפ"ז מה שלמדו מפסוק דיחזקאל היינו מכח דהקב"ה דרכו להשוות כבוד ב"ו לכבודו י"ת וכמ"ש בכבוד אב דהשוה כבודו לכבוד המקום וכ"מ במדרש פ' וישלח ויותר יעקב לבדו וז"ל אין כאל ומי כאל ישורון הנאים והמשובחים שבכם כו' עד מה הקב"ה ונשגב ה' לבדו אף יעקב ויותר יעקב לבדו (ועיין עוד ראי' דדוקא אדם משוה השם לכבודו ולא מלאך במדרש בראשית בפסוק וירא ד' כי רבה רעת האדם בארץ אמר ר"י ב"ר סימון גדול כחן של נביאים שמדמין צורה ליוצרה שנאמר ואשמע קול אדם אמר ר"י יש לנו קרא יתיר דמחוור מן דין שנאמר ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם מלמעלה ע"ש) מזה מוכח שהשוה הקב"ה כבוד צדיק לכבודו י"ת וכן אחז"ל במס' ע"ז לא זז מחבבה עד שקראה אחותי ובמדרש רעך ורע אביך אל תעזוב זה הקב"ה א"כ הוי בכלל חברו לכך השכים הוא י"ת ולפ"ז י"ל בפ' כי תשא מ"ש לו הקב"ה ואיש לא יעלה עמך מנין להיות שם איש שהוצרך לומר איש אל ירא בכל ההר אך נראה עפמ"ש במדרש פ' אחרי בפסוק וכל אדם לא יהי' באוהל מועד אר"א וכי כהן לאו אדם הוי אלא כדר"פ שאמר בזמן שהי' כה"ג נכנס הי' פניו ביערת כשני לפידים הה"ד כי שפתי כהן ישערו דעת וביאר שם המ"כ הכוונה שהקשה במדרש דהרי הכהן הוי אדם ומשני של"ה אז במדרגת אדם רק נדמה למלאך והביא ראי' מקרא שפתי כהן שמסיים כי מלאך ד' צבאות הוא ולפ"ז וסי' כוונתו י"ת ג"כ מ"ש לעשה ואיש לא יעלה עמך ולא תאמר שאתה תהי' בשעה זו במדרגת איש רק איש אל ירא בכל ההר רק יהי' לו התפשטות הגשמיות ויהי' דומה למלאך ולכך א"ש דמה שמדמה הקב"ה כבוד הצדיק לכבודו י"ח להיות נקרא רע וחבר לו י"ת רק בהיותו אדם מחובר בגוף ונפש אז זוכה למדרגה זו אבל למלאך א"ל זכי' זו כי למלאך לא חלק הקב"ה כבוד זה רק לאדם הצדיק חלק כן (ועיין במדרש פ' וירא בפסוק ויבואו שני המלאכים ולהלן קראן אנשים וביארנו שם הכוונה שהיא י"ת מתכבד יותר באדם מבמלאכים ולכך כשהיתה שכינה עליהם הי' להן דמות אנשים וכשאין השכינה עליהם ה"ל דמות מלאכים) ולבך ביחזקאל שנאמר ואתה בן אדם קום צא להבקעה כיון שקראו ב"א מוכח שנשאר בגשמיות והי' שמו אדם לכך נקרא חברו כביכול ולכך נאמר ואצא והנה כבוד ד' עומד אבל במ"ר שאמר לו הקב"ה איש אל ירא בכל ההר מוכח שגם משה יצא מתורת איש ונעשה מלאך וממילא י"ל דין תלמוד ולא חבירו וא"כ אין על הרב להשכים ולכך עלה משה תחלה ואח"כ וירד ד' בענן

ובזה יובן מ"ש בשה"ש קול דודי דופק פתחו לי אחותי רעיתי וכו' פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה והוא דהנה בלוחות הראשונים נאמר ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים וירד ד' על הר סיני ויוצא משה את העם לקראת האלהים א"כ הסכימו הכל כי הקב"ה ירד החלה ואח"כ משה וישראל מה"ט גופו דאז זכו ישראל להיות נדמין לו י"ת לחבר ממש וכיון דהוי חבירו עליו להשכים אך אחר מעשה העגל נאמר לך רד מגדולתך והוי במדרגת תלמיד ולא חבר לכך על משה להשכים והנה הרב בעל העיקרים פירש בפי"א מאמר ג' פירש הפסוק הנה אנכי בא אליך בעב הענן כלומר אני רוצה לבוא אליך במדרגה גדולה שהוא פא"א אע"פ שאתה בעובי ועכירות החומר הנקרא עב הענן ואינך ראוי אליו רק אני עושה בעבור ישמע העם בדברי עמך ולהסביר דברי העקרים הנ"ל בקיצר דכוונתו כך דיש ב' עניני נביאים יש שזוכה להתנבאות רק בהתפשטות הגשמיות ויש מעלה מזה שזוכה להתנבאות כשעדיין בגופו קשור עם החומר וז"ה מעלת משה וז"ש הקב"ה למשה