גבורות שלמה קלב

מכבר א"כ הוי אשת אחיו של"ה בעולמו ואם תאמרו דלא נתגיירתם עדיין ואתם מתגיירין בשביל בני שוב א"א לקבל אתכם דהוי נתגיירו לשם איש וא"ש ודו"ק והקב"ה חדאי בפלפולא

בילקוט רות בפסוק ישלם ד' פעלך וז"ל מי שעתיד ליתן שכר טוב לצדקים הוא ישלם פעלך והוא תמוה מה בעי בזה וכבר מלתי אמורה בזה בעזה"י באופן נאות וכעת נראה כך עפ"מ חז"ל בנדה ל"א ע"א דהאדם בעת הולדו טרם צאתו מרחם אמו משביעין אותו הוי צדיק וכו' שנאמר כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון זה יום הלידה וכו' והנה לכאורה הדין נותן דאם האדם מקיים מצות שהם קלים ממצות שבועה מקבל שכר קיום מצות שבועה כיון דבעשיית המצוה מקיים שבועתו הראשנה אבל אם מקיים מצוה שחמורה ממצות שבועה אינו שכר גדול רק כשכר קיום השבועה שהרי מחויב לעשותו מכח השבועה כן שורת הדין נותן אבל הקב"ה בטובו ובחסדו עושה תרתי לטיבותא דבעד החמורות משלם לו בעד המעשה לא בעד השבועה ולהיפך, בקלות משלם כפי השבועה ומקבל שכר גדול עבור השבועה אך טובה זו ל"ש רק בישראל אבל בגר שלא נשבע בעת הולדו א"א לשלם בעד הקלות רק כמו שהם ולא יותר אך יש שני עניני גרים יש גר של"ה ישראל מעולם ויש גר שהי' ישראל רק שנפל לקליפה וחוזר ומבצבץ עד שחוזר לשרשו וגר כזה יש לו שכר השבועה שהרי נשבע בעת הולדו ישראל והמופת להכיר בן זל"ז הוא אם יש בו מדת החסד והרחמים כיון שאחז"ל דמי שאין בו ג' דברים הללו ביישנים רחמנים גומלי חסדים בידוע שאינו מזרע ישראל שנאמר והגבעונים לא מב"י המה פרשנו הכוונה מאי קמ"ל קרא אטו עד השתא לא ידענו שהם גרים אך הכוונה דעד עתה לא ידענו אם הם מעולם לא מב"י או שהיו פעם ישראלים ועתה חזרו לשרשם אך כעת שראינו של"ה בהם רחמנות נתוודע שמעולם לא מב"י המה ולפי"ז אפשר להכיר הגר במדת הרחמנות אם שרשו מישראל או מעכו"ם וז"ש בועז דוודאי לשאר גרים אין הקב"ה משלם שכר כישראל דבישראל יש שכר נוסף עבור קיום השבועה ובגר ליכא שבועה אך זה בגר ששרשו מעכו"ם אך כיון שהוגד הוגד כי את אשר עשית את חמותך וכו' וניכר שיש בך מדת תרחמים ובע"כ אתה אינך גר ממש רק שרשך מישראל ולכך ישלם ד' פעלך ותהי משכורתך שלמה מעם ד' אלהי ישראל דייקא תקבל שכר כישראל ממש וז"ש מי שעתיד לשלם שכר לצדיקים ולא לגרים הוא ישלם פעלך וא"ש בעזה"י

פ' נשא בפסוק דבר אל אהרן ואל בניו לאמור כה תברכו את ב"י אמור להם יברכך ד' ושמו את שמי על ב"י ואני אברכם וי"ל חדא דלשון כת תברכו משמע דבא למעט שהי' ס"ד לברך ברכה אחרת ולכאורה לא נודע הברכה יברכו אותם גם מ"ש ושמו את שמי לשון נסתר ובתחלה כה תברכו בלשון נוכח אך נראה דחז"ל אמרו שאהרן הי' אוהב שלום ורודף שלום וי"ל לווה דוקא אהרן נזהר במדה זו הן אמת כי לכל צדיק ראוי להחזיק במדה זו מ"מ הרי הי' משה אז ולמה הוא לא נזהר בזה רק אהרן ונראה דהנה אחז"ל שלא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום ולפ"ז הנה אהרן ובניו נצטוו לברך את ישראל יתנה הרוצה ליתן מתנה לחבירו צריך ליתן לו מתנה שיש כח ביד מקבל לקבלו וי"ל מקום להניחה שם אבל אם יודע שאין יכול לקבלו ואין לו מקום להשימו שם מה תועלת בנתינתו והוי רק השטאה ולפ"ז הרוצה לברך את ישראל צריך שיעשה שלום ביניהם ויהי' להם מקום לקבל הברכה ויועיל ברכתו אותם ולכך הי' אהרן דוקא אוהב שלום כי הדבר מגיע לו כי עי"ז יהי' תועלת בברכתו שיהי' להם מקום לקבלה ולכך