גבורות שלמה קלא

ב"א ילידי אשה מקיימין מצות הללו שטבע שלהם נמשך שלא לקיימם זה חידוש גדול ובזה נתייפית התורה מאוד ולכך נטל הקב"ה את המלאכים עמו להר סיני כדי שיראו למטה בסיני איך התודה נשתנות ששו למפרע על שלא עבדוהו למעלה ששם ל"ה נעשה ממנה סחורה כזו ולכך הי' אז שמחה לישראל ולמלאכים יחד שהמלאכים ששו שלא עבדוה למעלה ולכך נאמר לשון ששו שהוא שמחה ממש וישראל ג"כ שמחו כיון שניתן להם התורה יכול להיות שיקיימוה ויטלו שכר הרבה והוי טוב שנראה בעיניהם שירויחו ונאמר בהם לשון עלזו שהוא על להבא ושייך לשון עלז וז"ש עליונים ששו לשעבר ותחתונים עלזו להבא והיינו בקבלת התורה הכתיבה מסיני דוקא איך הוא נכתבה למטה בסיני שנשתלשלה בעוה"ז ונעשה ממנה מצות גשמיות ובראות המלאכים כן אף הם שמחו שלא עבדותו למעלה והיינו מפני שתואר כלה מאוד נתעלה בקבלת יום זה עשרת הדברים שהתואר שיש לה בעוה"ז שנעשה ממנה מצות עשרת הדברים תואר זה מאוד נתעלה מהתואר שהי' להם בשמים ולכך ששו המלאכים וא"ש על נכון בעזה"י

למגילת רות

איתא במדרש רות בפסוק ויקחו להם נשים מואביות לא גרים ולא הטבולים ולא היתה הלכה להתחדש עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית עכ"ל והוא תמוה מה בעי בזה ונראה דהוי ק"ל למה זכר מואביות היל"ל נכרית כיון דודאי בא לאשמעינן למה נענשו במיתה והנה ע"מ שנשאו מואביות א"ל חיוב מיתה כיון דבאמת מואביות מותרין נהי דהם לא ידעו הדין ונתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו טלה צריך כפרה עכ"פ אין בו חיוב מיתה דהוי רק בשוגג כמ"ש בכמה מקומות דמחשבה בלי מעשה הוי כמעשה בלי מחשבה והוי כעין שוגג ובע"כ הוי המיתה על שהיו נכריות והול"ל נכריות ולא מואביות אך הנה באמת על נשואי נכרית נמי ל"ה בו חיוב מיתה כמפורש בדברי קבלה וש"ס סנהדרין ובאפ"ע סי' ט"ז דלא יהי' ער ועונה אבל לא חיוב מיתה אך י"ל דהיינו דוקא בעושה לתיאבון כי ל"ה בידו להתגייר והוי לתיאבון אבל היכי דהי' בידם להתגייר ולא גיירה הוי להכעיס שייך חיוב מיתה דשביק התירא ואכיל אסורא וכאן הי' בידם לגיירם לכך נתחייבו מיתה אך ביבמות דף כ"ד פליגי שם רבנן ור"נ באיש שנתגייר לשם אשה או להיפך דרבנן ס"ל דהוי גר ור"נ ס"ל דל"ה גר והמדרש יסבור כר"נ דל"ה גר וא"כ ליה בידם לגיירם דכיון דמתגיירין רק עבורם וא"כ שוב הוי לתיאבון וא"ל משפט מות אך זה אם הוי מותרין לבוא בקהל א"כ כשנתגיירו י"ל דהוי לשם איש אבל כיון דלא נתחדשה הלכה מואבי ולא מואביות וא"כ אף אם יתגיירו נמי יהי' אסורין להם ולא יעשו רק דרך איסור וזה בידם אף בגוותן וא"כ לא נחשב נתגייר לשם איש והי' בידם להתגייר וצא לבעול בת אל נכר ואם לא גיירם הוי להכעיס ומתו וא"כ באמת עיקר המיתה על שהי' נכריות אך זה גרם דהוי מואביות ולא נתחדשה הלכה דמואבי ולא מואביות לכך נענשו מיתה על שלא גיירום ולא הטבילום אך לכאורה קשה על דעת ר"נ מפסוק מפורש ברית שאמרת להם נעמי למה תלכנה עמי העוד לי בנים במעי גם אם הייתי הלילה לאיש הלהן תשברנה הלהן העגנה הרי בלא"ה אם הולכין עבור איש א"ל דין גרים ואסור לקבלם ומוכח דלא כר"נ אך י"ל ע"פ המדרש שם וז"ל יש אדם מייבם אשת אחיו של"ה בעולמו והוא תמוה הרי הם נכריות ולא תפסו קדושין ואיך נקרא אשת אחיו אך כראה דמזה יהיה ראיה דנאמן הגר לומר נתגיירתי בב"ד פלוני וא"כ יהי' טענת נעמי להם כך דממ"נ אם תאמרו דנתגיירתם