גבורות שלמה יג

הוא דאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך לכך נענש אברהם בגירות ד' מאות שנה כדברי הרמב"ן. וי"ל מ"ש וינגע ד' נגעים גדולים ע"ד שרה וכו' וכבר הרגיש המדרש ומפרש מ"ש ע"ד שרה אשת אברם ולפי הנ"ל יש לומר כך דהנה שרה היתה חייבת עונש על אמרה אחי הוא ואין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך רק כיון דכתיב ואתן אדם תחתיך ונותן הקב"ה רשע תחת צדיק ולכך נתן הקב"ה יסורין שהיו ראוין לשרה על פרעה וז"ש וינגע ה' את פרעה ע"ד שרי וכו' על מ"ש אחי הוא ובזה יש להבין מה הוי מדה כנגד מדה להיות עבור זה גזירת ועבדום וענו אותם אך א"ש דהנה דעת כמה מפורשים דהגירות התחיל משנולד יצחק ודעת כמה דהשעבוד השלים הזמן וי"ל תרווייהו איתנהו דזה תליא בפלוגתא דאם מוחזקת בידנו מאבותנו או לא דאם מוחזקת ביד נו מאבותינו א"כ כיון דהארץ של אברהם וזרעו ואחרים מושלים בו נחשב גר אבל אם אינו מוחזקת בידנו מאבותנו א"כ הארץ של אברהם ובמה נחשב גר יותר מן הגוים לכך לא נחשב גר רק ע"י ועבדום וענו. והנה י"ל דהעיקר כדעת המ"ד דאסור לצאת מא"י לח"ל אף מחמת רעב וא"כ למה יצא אברהם אך זה אם הי' מוחזקת בידינו מאבותנו אז כבר יש לו דין א"י ולא הוי רשאי לצאת אבל אם אינה מוחזקת א"כ אין לה דין א"י עדיין והותר לו לצאת ולכך אם לא הי' אומר לשרה לומר אחי הוא הרי י"ל דס"ל לאברהם דא"י מוחזקת בידנו מאבותינו והוי גר עתה אך כיון דאמר לשרה לומר אחי הוא והרי אין אומרין לאדם חטא כדי שיזכה חבירך ובע"כ שאמר אברהם דלא פשע במה שהלך לח"ל א"כ אומר שאינו מוחזקת בידנו מאבותינו דאם מוחזקת הרי פשע א"כ שוב אינו גר רק ע"י ועבדום וענו אותם והוי מדה כנגד מדה וא"ש כן י"ל חוץ לדרכינו. אך לדרכינו להבין מדרש הנ"ל י"ל באופן אחר דלכך נענש אברהם מכח דנטל הכסף והזהב כיון דכתיב וחסד לאומים חטאת ואסור ליטול צדקה מן הנכרי ולא הי' לו ליטול מפרעה כלום ובפרט לפמ"ש בזה"ק פ' שמות דאם לא הי' אוכלין ישראל לא הי' יכולין להשתעבד בהם לעולם א"כ י"ל ה"נ באברהם אם לא הי' נוטל הכסף והזהב מפרעה לא הי' משתעבדים בבניו רק כיון דנטל מהם לכך נשתעבדו להם אח"כ וז"ש ואברם כבד מאוד בכסף ובזהב מאי לשון כבד הי"ל ואברם הי' לו רוב כסף וזהב אך הכוונה דכל מה דהוי יסורין וצער לאדם זה הוי כבד עליו כמ"ש המשורר כמשא כבד יכבדו ממנו וז"ש ואברם כבד מאוד בכסף ובזהב דהי' לו ליסורין ולמשא והנה מה שזכו מצרים להיות שם שובע ואספו כל כסף וזהב שבעולם י"ל דלכך נתן להם הקב"ה כן אך כיון דנגזר שיהי' ישראל ד' מאות שנה בשיעבוד ולמה הי' רק רד"ו אך כיון דקיי"ל דעבד עברי יוצא בגרעון כסף א"כ ה"נ פדאם הקב"ה ממצרים בכסף ולכך נאמר כמה פעמים בתורה ויפדך ד' אלקיך משם זכר לשון פדי' דכל פדיון הוה בממון לכך אמר יעקב לבניו רדו שמה ויש במדרש דרמז להם שיהי' רק רד"ו ולמה רמז זה אז אך בא לנחמם מה שהרע להם מה שאצלם הוי רעב ובמצרים הוי שובע ומאספים כל נסך וזהב שבע לם וגם הם יצטרכו למצרים לכך נחמם שזה הוא לטובה להם כי ע"כ יהי' רק רד"ו וז"ש המשורר ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל והקשינו לעיל תחלה אמר לשון רבים ואח"כ לשון יחיד אך הכוונה דאין בשבטיו קאי על הקב"ה והנה המכות נקראים שבטים כמ"ש הוי אשור שבט אפי והנה כושל נקרא כמי אם הוי לו טענה חלושה כמשחז"ל בפ"ט דכתובות ינתנו לכושל שבהם ואמרו חז"ל כי של שבראי' והנה אם לא הי' הקב"ה פדאם בממון הי' המכות שהכה את המצריים בטענה חמשה אך כיון דפדאם בממון חוי טענה חזקה וז"ש ויוציאם בכסף וזהב כלומר בעבור כסף וזהב שנתן בעדם כסף וזהב למצרים ויצאו בגרעון כסף וא"כ הוי כדין לכך אין בשבטיו כושל בהמכות שהכה את המצריים בהם