גבורות שלמה יב

עליהם, תחלק ובזה יתקיים העולם כי יהי' חכמתו מתקיימת וא"ש בעזהי"ת

בפ' לך לך בפסוק ואברם כבד מאוד. במ"ר ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל והוא תמוה וכבר מלתי אמורה בעז"ה בכמה אנפי וכעת נראה עוד בעז"ה דהנה הוה קשה לו מ"ש ואין בשבטיו כושל לשון יחיד דתחילה אמר ויוציאם לשון רבים והו"ל לומר נמי לשון רבים ואין בשבטיהם כושל ולזה מפרש כך ונקדים דהנה הרמב"ן כ' דלכך נענש אברהם מה שנגזר גזרת ד' מאות שנה הוי עבור שאמר על שרה אחותי היא והכניסה בסכנה גדולה ע"ש. ואני מוסיף על דבריו די"ל הוא בעצמו לא חטא דעשה כן עבור פקוח נפשו רק עיקר החטא הוי מה שציוה שגם שרה תאמר כן והנה אמרינן בפ"ק דשבת דאין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך ועיין בתוס' שם לחד תרוצא הוי דדוקא במצוה דרבים אומרים לאחר חטא אבל כל דאינו מלוה דרבים אין אומרים לאדם חטא ובתי' הב' יש חילוק בין פושע או לא והנה אם אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך להצילו מהחטא מכ"ש דאין אומרים לו להצילו מהמות דהרי כ' רש"י והביאו הט"ז ה' חנוכה דהמחטיא לאדם קשה מן ההורגו ועוד הרי אמרינן בגמ' דנדרים פ' י"א כביסתן וחיי' אחרים כביסתן קודם וא"כ אם כביסתן קודם לחיי אחרים מכ"ש שאין לחטוא בשביל חיי אחרים וא"כ איך אמר אברהם ששרה תאמר אחותי היא ותבא לידי חטא כדי שיזכה אברהם. והנה בזה יש לפרש מ"ש אברהם הנה כא ידעתי כי אשה יפת מראה את ומאי לשון נא וחז"ל דרשו דהכוונה דעד הנה לא לא ידעתי רק עתה ולכאורה נהי דהאמת כן למה התפאר כן לפני שרה אך א"ש דבזה נחזיק כתירץ הזה של התוס' דיש לחלק בין פושע או לא וא"כ י"ל דלמצרים כיון דהוי רעב בארץ הי' מוכרח לילך לשם ולא פשע בזה אך עדיין פשע כיון דהרעב הוי רק בארץ ולא בשאר ארצות וכמ"ש בפיוט יום ב' דר"ה א"כ הי' לו לילך לשאר ארצות לא למצרים אך מה חילוק לו אם למצרים או לשאר ארצות אך הרי יש חילוק כיון דמצרים הם שטופי זמה ומכוערים ושרה היתה יפה מאוד א"כ הי' לו לילך למקום אחר שאינו מכוערין ואינו שטופי זמה אך זה אם הי אברהם יודע תחלה ששרה היתה יפ"ת אך כיון שלא ידע עד הנה א"כ לא פשע במה שהלך למצרים לכך ויותר לה לומר אחי הוא וז"ש הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את ולא מקודם וא"כ לא פשעתי לכך אמרי לי אחי הוא למען ייטב לי ואינו בכלל חטא בכדי שיזכה חבירך ובזה יש להבין מ"ש במדרש פ' וירא ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא וכ' דאמר בע"כ שלא בטובתה ולמה במצרים הסכימה על כך ושם הוי בע"כ שלא בטובתה אך א"ש דבמצרים כיון דהלך מפני הרעב א"כ לא פשע לכך הי' מותר לה לומר אחי הוא כדי להציל אותו אבל באבימלך כיון שלא מחמת הרעב הלך א"כ פשע ולכך לא רצתה לומר אחי הוא רק הוא דהוי לזכות בעצמו הותר לו לומר אחותי הוא ומה שאמר אח"כ אבימלך גם היא אמרה אחי הוא היינו אם כבר התחיל הוא לומר אחותי הוא היתה מוכרחת לומר כן אח"כ שאם תאמר להיפך תעשה אותו למשקר ותגרום לו מיתה בידים וזה אינו רשאי לעשות ולכך הוכרחה לומר כן ולכך אמר אבימלך בלשון גם היא אמרה משמע דהיא אמר תחלה אבל במצרים היתה היא המתחלת לומר אחי הוא מכח דאז לא פשע

והנה זה י"ל לתירוץ התוס' הב' דיש חילוק בין פשע או לא גם למ"ד בפ"ה דב"ב דמותר לצאת מא"י לח"ל בשביל רעב אבל אי נימא כתירץ קמא של התוס' דאפילו בלא פשע היכי דלא הוי מצות דרבים אין אומרין לו חטא א"כ חטא אברהם במה שאמר לה לומר אחי הוא או למ"ד בב"ב דאף מפני רעב אינו רשאי לצאת מא"י לח"ל א"כ פשע אברהם במה שהלך מא"י לח"ל ולכך לא הוי רשאי לומר אחי