גבורות שלמה קכה

מתחלה דסוף סוף הרי כבר לתנו לי וזכה בו אך הענין הוא דחז"ל דרשו בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית בשביל התורה שנקראת ראשית וזה תלוי בזה כיון שתנאי התנה הקב"ה בס'. שאם לא יקבלו ישראל התורה יחזור העולם לתוהו ובוהו כדכתיב ארץ יראה ושקטה כמאמרם ז"ל וא"כ תנאי זה היו קודם למתנת האומות והיו מועיל התנאי ולזה א"ל היו ישראל מקבלין התורה היו העולם עומד לחזור לתוהו ובוהו וא"כ הצילו ישראל את העולם כמציל מן ההפקר וקיי"ל המציל מן הנהר מן הגוים ומן הלסטים הרי אלו שלו וזה דוקא בשלא היו יכולין גם הבעלים להציל אבל אם גם הם יכולין להציל ל"ה שלו ולכך יש ג"כ ליתן טעם נכון ע"מ שתקדים הקב"ה התורה לכל האומות ולא בא לישראל תחלה כי אם היו ניתן התורה לישראל ל"ה אפשר ליתן להם א"י כי אומ"ה היו אומרים שגזל הוא ביד ישראל ואף שלולי קה"ת היו העולם חוזר לתוהו ובוהו מ"מ היו האומות אומרים שגם הם היו יכולין להציל והיו מקבלין התורה ולכך אין הארץ של ישראל לזה הקדים הקב"ה התורה לאומות ואמרו שהם א"י לקבל התורה וא"כ ל"ה בידם להציל וכשהצילו ישראל זכו מן ההפקר וכל העולם מתקיים ע"י ורשאין לעשות בעולם כחפצם (ועיין בילקוט תהלים קל"ח וז"ל שב ע"ז אמר דוד אתה האל עושה פלא פלאות עשית בעולמך מה שהדעת תורתיך לאוה"ע ע"ש יומתק דברנו ע"נ בעזה"י) וזה כוונת חז"ל שאמרו הופיע מהר פארן שמפארן עמד ויותר ממונם לישראל שז"א דרך קנס רק דרך שמרת הדין שכל הממון של האומות זכו בם ישראל מן ההפקר והוי כשלהם ממש וזה נראה כוונת המדרש מ"ש בשעה שנתכנסו כל הגוים אצל בלעם בשעת מ"ת ואמר להם ד' עוז לעמו יתן והשיבו ד' יברך את עמו בשלום ולכאורה מה סיום זל"ז שאמר להם בלעם וכבר מלתי אמורה בזה במק"א וכעת נראה באופן אחר דבתחלה ל"ה הגוים מתייראין מישראל פן יבואו להתגבר עליהם ללחום עמהם כי ידעו שלא יבואו לפשוט ידיהם בגזל ומה לישראל ולהם שיבואו ליטול את ארצם אך כששמעו שישראל מקבלין התורה הרגישו שכל העולם נעשה שלהם ממש ויש בידם לעשות כרצונם נתייראו שיתגברו עליהם ליטול את ארצם לכך בקשו דרך תפלה להקב"ה ש"ה יברך את עמו בשלום שיהיו להם שלים עם האומות ולא יצאו עמהם למלחמה וכן נתקיימה באמת תפלתם שכן נצטוו ישראל בתורה כי תקרב אל עיר נקראת אליו לשלום

ומעתה נחזור לענינינו שע"י הדבור נו"נ זכו שעמד וימודד ארץ דאל"ה גזל לישראל שהליכות עולם לו כלומר לישראל שכל מהלך העולם ומלואה של ישראל הוא שהם תחזיקו את כל העולם והתחיל לומר שלא תימא דמאן אמר שמה שזכו ישראל לארץ הוא מחמת (נעשה ונשמע שאמרו דלמא זכו רק מחמת רשעת הגוים שישבו בארץ לא מכח צדקתם וכמו שהארכנו בדרוש שהגוים אומרים אף בשעה שרואין שהקב"ה מטיב לישראל שהוא רק מצד שנאת הגוים לא מאהבת ישראל ויש להגוים לכאורה הוכחה ע"ז שתיכף במעט זמן שישבו בא"י תיכף נתגברו עליהם כושן ומדין והיו ישראל נכנעין זמן רב תחת ידיהן ואם כל העולם של ישראל הוא יש בידם כת להטות לכל אשר יתפוצו למה לא הכניע את כושן ומדין תחת ידם אלא ודאי שאין העולם כולו של ישראל לא זכו לארץ רק כרשעת הגוים ולכך כושן ומדון שלא היו רשעים כ"כ בתחלתן הניחן הקב"ה לשלוט בישראל ובשלמא כסוף החורבן י"ל שבאמת חטא ישראל הרבה לכך גלו אבל תיכף אחר שבאו לארץ בוודאי לא יתכן שהיו בידם חטאים הרבה ולמה נשתעבדו אלא ודאי שמתחלה לא באו בזכות עצמן לארץ לזה אמר הנביא שאינו כן לא שכושן ומדין הם בבחירתם ורצונם עשו בישראל ול"ה דרך עונש רק ז"ה מן הקב"ה דרך עונש והיו הגוים כמטה ביד החוצב