גבורות שלמה קכד

ע"ש האדם אבל אור הבנת התורה בטעמיו וסודותי' זה נקרא אור התורה עצמה ע"ש התורה ובסיני נגלה לתם משני מיני אורות שישראל ה"ל שכל גדול והבנה במתק טעם התורה ובמצותיו כמה הוא מתוקה גם נגלה שם השכר שמגיע לעושי התורה שהרי זכו לכל הכבוד הזה שמה"ש הי' משמשין להם אך לא נגלו שם שני מאורות כולן הן מטעם התורה והן מהשכר רק כעין קרן אור דרך סדקים והעיקר הי' עדיין מכוסה ולכך לכלול שני האורות יחד אמר קרנים לשון רבים ומידו של ישראל ה"ל אלו קרנים ואעפ"כ שם חביון עוזו ולכן הוי הקרי עוזו וקאי על ישראל שעיקר העוז והשכר שיזכו בעבונ' התורה הי' צפין ונעלם אז והכתיב עוזה בה"א והוי הכוונה על התורה שהעוז של התורה עדיין העיקר הי' טמון או יאמר עפ"מ שהארכתי במס' סוטה בהא דאמרינן עוזיא בא לעוה"ב והעולה משם שלכך הי' הארון נושא את נושאיו לרמז שאין בכח האדם לבד לישא את התורה רק אם האדם מתעורר לישא את התורה התורה נושאת אותו ע"ש וא"כ לפ"מ שנראה לעין האדם כשעושה מצוה ונותנין לו שכר נראה כאילו השכר שלו ואקרקפתא דגברא מונח שהוא גרם לעצמו שכר זה אבל באמת אינו כן שכל השכר הוי של התורה עצמה שלולי התורה ל"ה אדם יכול לקיים שום מצוה רק התורה בעצמה עוזרתו ולכך הוי הקרי עוזו כאילו השכר שייך לו והכתוב עוזה שהשכר הוי של התורה והאדם זוכה בה מצד החסד

והנה אחד שסיפר זה התחיל לבאר מ"ש מידו לו והיינו ע"ד שכתבתי בדרושי לשביעות בהא שאחז"ל במס' שבת בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו שני מה"ש וקשרו להם שני כתרים ופרשנו הכוונה דלולא שהקדימו נעשה לנשמע אף שהיו ראוים לשני כתרים מ"מ ל"ה ראוין שמה"ש יהי' טפלין להם וישרתו אותם אבל כיון שהקדישו נעשה לנשמע והוא לשון שמה"ש משתמשין בו אז זכו שמה"ש יהי' טפלין להם ע"ש וז"ש הכא על ישראל לפניו ילך דבר יהיו פרושו כמו והלך לפניך צדקך שמחמת שהלך לפניהם דבר במה שהקדימו נעשה לנשמע ולכך זכו ויצא רשף היינו מלאכים כפרש"י לרגלו כלומר בשבילו וטובתו כפ"י הרד"ק כמו ויברך ד' אותי לרגלי ולדרכנו יומתק יותר שלכך נקט לרגליו שהמלאכים נעשו נופלים לישראל וכאלו מונחים לפני רגליהם וז"ש לפניו ילך דבר שרק דבר אחד דברו כהוגן ואעפ"כ רשף לרגליו וזכו לכל הכבוד הזה ועוד יותר זכו בשביל דבור זה שעמד וימודד ארץ שהנה מבואר בספרים שלכך ניתן א"י לישראל מחמת שהוא באמצעותו של עולם והוא ממוצע מכ"ד וראוי' שיכולין לקיים התורה בה גם הוא כדמות מעשר מפרשה מכל האדמה וז"ש שע"י אמירת נו"נ זכו שעמד הקב"ה וימודד ארץ שמדד כל העולם לראות איזה חלק יוכשר לישראל ואיזה חלק טוב להם ואז ויתר גוים ויתפוצצו הררי עד דהלה מבואר בדברי חז"ל שהרגישו פנה והלך לו ונתן לו הקב"ה ארץ יפה הרי מבואר שהיו שני ענינים בהגוים של א"י שכמה גוים חלפו והלכו להם למ"א וכמה גוים שלא רצו לילך נשמדו לגמרי וז"ש ראה איזה חלק טוב להם ויתר גוים ממקומם למ"א וזה קאי על הגרגשי גם ויתפוצצו הררי עד עם שחו גבעות עולם קאי על שאר שבע אומות שהיו חזקים כהרים וגבוהין כגבעות עולם וכלו לגמרי ושמא תאמר שז"ה באמת גזל לישראל כיון שכבר נתנם הקב"ה לגוים איך נטלו ממנם אך התירוץ הוא כמ"ש רש"י בפ' בראשית שלכך לא התחיל התורה מהחודש הזה לכם שלא יאמרו הגוים אומה של בזוזים אתם שכבשתם ארץ ז' עממים לכך ישראל משיבין להם עולם ומלואו של הקב"ה כשרצה נתן לכם וכשרצה נטלה מכם וז"ש הכא של"ת שז"ה גזל ביד ישראל וזה אמר הליכות עולם לו שעולם ומלואו של הקב"ה ואינו כגזל, או יומתק יותר דבאמת י"ל דאכתי לא הועיל רש"י ז"ל בתשובה זו דאטו אם יתן אדם מתנה לחברו יהיו רשאי ללקח ממנו בחזרה כיון שהיו שלו