גבורות שלמה קכ

פוסק כת"ק ובירושלמי אמר שם דרשב"ג ור"י אמרו ד"א וכעת נ"ל לחלק דדוקא לעשות תקנה חדשה לרמאין אין לעשות אבל דבר דבלא"ה הי' נעשה או שנעשה התקנה בשביל אחר שאינו רמאי בזה אף לרמאין עושין תקנה כיון דעיקר התקנה איכו בשביל הרמאין ולכך בשלמא גבי כרם רבעי דהוי התקנה בשאר שני שבוע רק לרמאין וא"א אחראין לרמאין אבל במעשר זולת הנותן לחמותו נמי חייב לעשר ואין נ"מ רק בין הקדימה והאיחור דבלא"ה הי' מעשר אח"כ וכעת מעשר תחלה א"כ אין גוף המעשה דקנה בזה עושין אף לרמאין ומה דמפריש אח"כ שנית אינו מפני הרמאין רק זה עושה לנפשו שלא יאכל מה שאינו מעושר וא"ש וז"ה כוונת המדרש דהוי ק"ל מ"ש וזאת עשו להם למ"ל תיבת וזאת והי' די לומר עשו להם וחיו לכך אמר דודאי בשבילם לבדם ל"ה עושה תקרא רק כיון דעשה תקנה לאהרן בזאת יבא אהרן לכך הם בכלל ועשה גם להם תקנה וז"ש המדרש כשם שעשיתי תקנה לאהרן שנאמר בזאת יבא אהרן כך אני עושה תקנה להם לכך נאמר זאת עשו להם הך זאת של בזאת יבא אהרן בזה תעשו גם אתם אך המדרש שהתחלנו בא ליתן טעם אחר דהנה בטוב טעם כתבנו טעם אחר בישוב דברי הרמב"ם דהוא מכח דשאני חמותו דמורית היתירא כמ"ש בפ"ק דחולין ולכך לא נחשב רמאי וראוי לעשות לה תקנה ע"ש א"כ ה"נ בלוים כיון דחז"ל אמרו בחגיגת דף ד' יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות הרי דהשוו חז"ל ראיות אדם אותו כביכול כדרך שהוא י"ת רואה אותנו וא"כ כיון דבלוים נאמר הנה עון ד' אל יראיו מוכח שהוא י"ת רואה את הלוים יותר ממה שרואה לשאר ישראל א"כ יאמרו דגם הם מותרין לראות אותו י"ת יותר משאר ישראל גם כיון דהם הפקירו פרנסתם והסכימו שלא ליקח חלק בארץ ולשרת לו י"ת מותרין הם לראות כבודו י"ת יותר ויהיו מורים היתרא לכך ראוי לעשות להם תקנה יותר וז"ש המדרש הה"ד הנה עין ד' אל יראיו וכו' כיון דהם מייחלין ביותר משאר ישראל יש חשש מורי היתרא ראוי לעשות להם תקנה לכך אל הכריחו וכו' וא"ש בעזה"י

דרוש לשבועות

תפלה לחבקוק הנביא וכו' עד הבנהרים חרה אפיך וכו' לבוא אל ביאור הפסוקים הללו א"צ לדייק בדקדוקים כי אין מובנים כלל פי' הדברים ומכ"ש חיבור והמשך הענין ומה שנ"ל בעזה"י הוא כך והוא דכל המזמור נתייסד על משאחז"ל במס' שבת שא"ל האי מינא לרבא עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו דברישא ה"ל למשמע אם מציתו קבליתו וא"ל מצ"תו לא קבליתו עדיין בפחזותייכו קיימותו והשיב לו רבא אנן דמסגינן בשלימותא כתיב בן ותימה ישרים תנחם אתון דסגיין ברמוותא כתיב בכו וסלף בוגדים ושדם והנה אם ישראל הם בשלוה והגוים י"ל פורעניות אז י"ל לישראל להתפאר על שאמרו נעשה ונשמע ולא שאלו מת כתיב בתו שא"ה שואלין אפשר שהיו נדחים מה"ת כמו עשו וישמעאל אבל עכשיו שאמרו נו"נ ולא שאלו כלל זכו לקבלת התורה ומזה נמשך להם טובה לגאולה שהרי באמת הם יכולין לקיימן וזוכין לכל הטוב ואוה"ע שנתייראו ולא קבלוהו הם דווין וסחופין ובכל יש לישראל לקנתר אותם על ששאלו מה כתיב בה אבל כשישראל הם בגלות כמו עכשיו ואות"ע בשלוה והם כופרים שאין לישראל ח"ו עוד תקנה אז הם מתפארין שהם עשו חכמה על ששאלו מה כתיב בה וכששמעו שאין ביכלתם לקיימה לא קבלוהו ולכך זוכין לייש בשלוח וישראל עשו שטות שאמרו נו"נ וקבלו התורה לכך הם בדיוטא התחתונה והם מקנטרין את ישראל כמאמר המין הנ"ל עמא פזיזא ועדיין בפחזותייכי