גבורות שלמה קיט

עמד מ"ר בתפלה עשה להם תקוה וכו' א"ל הקב"ה כשם שעשית תקנה לאהרן שנאמר בזאת יבוא אהרן אף למשפחת הקהתי אני עושה תקנה שלה ימותו שנאמר וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו עכ"ל ולהבין מה בעי בזה נקדים מ"ש עוד בתנחומא זש"ה טוב ד' למעוז ויודע חוסי בו וכו' עד משבטו של לוי שמסרו נפשם על קדושת השם לכך נאמר למשה ולאהרן אל תכריתו ולהבין כ"ז נראה בעזה"י בשום לב מ"ש הקב"ה למשה ולאהרן אל תכריתו את שבנו משפחות הקהתי דמשמע אם לא יעשו כן הוי משה הכורת אותם והרי מ"ר לא עשה מאומה בשלמא אהרן אם לא יעשה כן הוי הוא הגורם אבל על מ"ר אינו מוטל כלום ובמה יהי' כורת אותם ובפרט מ"ש זאת עשו להם דמשמע דגם למ"ר אמר שיעשה והרי הוא לא יעשה כלום רק יאמר דאהרן ובניו יבואו שמה אך נראה בהקדם מ"ש בפ"ב דפסחים דף כ"ת בהנאה הבאה לאדם בע"כ אביי אמר מותרת ורבא אמר אסורה ואיכא שם ב' לשונות לל"ק בלא אפשר ומכוין לכ"ע אסור ופליגי רק באפשר ולא מכוין ולל"ב פליגי בלא אפשר וקא מכוין ופריך שם עלול הי' בבית ק"ק שבהם מורידין האומנין וכו' שלא יזונו עיניהם עד סוף הסוגיא והנה לדעתי נראה ראי' מה"ת דלא אפשר ומכוין אסור די"ל מ"ש ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו ולמ"ל תיבת ולא יבואו והי' די לומר ולא יראו כבלע את הקודש אך הכוונה דאמר דודאי אם לא יכוונו לראות אף שיראו לא ימותו כיון דלא מכוונין רק אם יבואו בכוונה כדי לראות א"כ הרי מכוונין והתם הוי ל"א כיון שצריך לסתרם וא"ל דאפשר באהרן ובניו ז"א דהרי גם אהרן הוי בבל יביא ומכ"ש בניו ובע"כ מכח דלא אפשר הותר להם וא"כ מה לי אהרן ובניו ומה לי הלוים וכיון דלא אפשר ומכוין ומ"מ אסור א"כ דל"א ומכוין אסור ומיהו יש לדחות די"ל כיון דיש במדרש דאהרן בבל יבוא ואין משה בבל יבוא וכיון שמ"ר הי' יכול לכנוס בכל עת וקיי"ל שלוחו ש"א כמותו לכך דוקא אם אהרן נכנס בדעת עצמו הוי בבל יבוא אבל אם מ"ר עושה אותו לשליח יכול לכנוס בכל עת בשליחות מ"ר רק ללוים ל"ה יכול מ"ר לעשותן שלוחין כיון דקיי"ל אתם גם אתם שלוחכם דומיא דאתם והלוים אינם יכולין לבוא בשום אופן לפנים א"כ אינן דומין למשה אבל אהרן כיון דיכול עכ"פ לבוא ביוה"כ וכן בניו אם לא יהי' אהרן או יהי' לו מקרה ביוה"כ יכולין לבוא יכול להיות שליח מ"ר כעין דקאמר בפ"ק דקדושין דף כ"ג גבי הואיל ויכול לקבל גט מיד רבו של חבירו ולכך כאמר אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי שמ"ר אם לא יעשה את אהרן לשליח גם הוא הגורם להם להכריחם לכך אמר זאת עשו להם וחיו דאהרן ובניו יבואו ר"ל דאתה תצוה שאהרן ובניו יבואו ויהי' אהרן שכיח שלך ואינו בבל יבוא שפיר הוי למ"ר חלק בזה ולפמש"ל א"ש מ"ש כאן ולא יבואו כין שיהי' אפשר וקא מכוין ודאי אסור ועכ"פ מוכח מהך קרא דלא ימותו רק אם יכוונו לראות אבל אם לא יכוונו אף שיראו לא ימותו דהוי אפשר ולא מכוין ולפ"ז הנה תנינן במשנה דכרם רבעי הי' מציינין אותו וכו' ואמר רשב"ג בד"א בשביעית אבל בשאר שני שבוע אין אנו אחראין לרמאין וקיי"ל במשנה דמעשרות הנותן לחמותו מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל תימנה ור"י אומר אין אנו אחראין לרמאין וא"כ הוי קשה להמדרש כיון דבלי כוונה לא יענשו רק אם יבואו לראות א"כ כמה נעשה להם תקנה בידם שלא לכוין אך י"ל דז"ה בסתם ב"א אבל במי שעשה איזה טובה ודבר גדול ראוי לעשות לו תקנה אף אם יפשע באיזה דבר וז"ש התנחומא זש"ה טוב ד' למעוז ויודעי חוסי בו כיון דהלוים א חטאו בעגל ומסרו נפשם על ק"ה ראוי לעשות להם תקנה אף אם יהי' פושעים באיזה דבר ואינך המדרשים באו לתרץ בענין אחר דהנה בחבורי טו"ט הקשתי דברי הרמב"ם אהדדי דגבי כרם רבעי פסק כרשב"ג דא"א אחראין לרמאין ובנותן לחמותו