גבורות שלמה קיז

בשכל אנושי לא בשכל אלוהות דלא בשמים הוא ולכך הם הי' מחולקין דלפי שכל אנוסי מה הדין אם טמא או טהור לכך אין לנו מוכיח רק רב"נ ע"ש וקצרתי בזה כאן ולפ"ז גוף התורה כפי תחלת נתינתה וכפי כוונתו י"ת הוי שכל אלהות ויש תורה תמורה היינו מה שנדמה לשכל אנושי כגון בספק בהרת קודמת שמתיבתא. דרקיע אמרו טמא והקב"ה אומר טהור ורב"נ אמר טהור א"כ כפי שכל אלקות ז"ה גוף התורה וכן בתנור עכנאי כפי דעת ר"א הוי כן גוף הכירה כפי רצונו י"ת ומ"ש רבה טהור וכן בתנור עכנאי כפי דעת רבנן והכי קיי"ל והקב"ה אמר נצחוני בני ז"ה תמורת התורה ואנן קיי"ל דשניהם קדושים דאלו ואלו דברי אלהים חיים וכ"א בחגיגה דף ג' דר"ע שמא תאמר אלו אוסרין וכו' מרועה אחד נתנו אל אחד אמרן שנאמר וידבר אלהים את כל הדברים האלה ומוכח משם שכל הדעות האוסר והמתיר נאמרו למשה מפי הקב"ה וזש"ה כהן דכמו שבקרבן קודש אם מומר באחר הוי הוא ותמורתו קודש כן נמי אלה המצות אשר צוה ד' את משה הוקשו לקדשים שהם ותמורתן הוי קודש ואלו ואלו דברי אלהים חיים ואפשר להמתיק בזה מ"ש אשר צוה ד' את משה כלומר זה עצמו הן גוף המצוה הן התמורה שניהם אשר צוה ד' את משה וכלם נאמרו למשה בסיני ומעתה נפנה לפ' ויקרא דכבר כתבנו דבענין הלביאים יש שני ענינים יש נביא שאינו מתנבא עד שמגיע להתפשטות הגשמיות ומעלת משה הוי שזכה לנבואה בהיותו ב"א ממש קשור בגופו של אדם והחילוק ביניהם הוא כך שאם נעשה מופשט מגשמיות ל"ש לקראו בשמו כי הוא זה אינו דמכבר רק נעשה כאיש אחר כמלאך ויבואר יותר לפמ"ש העיקרים דלכך אין למלאך שם ולא רצו לגלות שמם ליעקב ולמנוח מכח כי המלאך כשהקב"ה מדבר עמו הוא בטל ממציעות ונחשב כמאן דליתא והוי כאילו אינו עומד בעצמותו כלל ע"ש וה"נ הנביא שנעשה מופשט מחומר ונעשה מלאך ול"ש לקראו בשמו עוד אבל אם נשאר בגופו כבתחלה שייך לקראו בשמו ולומר עליו שהוא הוא והנה כבר הבאתי בכמה דוכתא בשם העיקרים בפסוק הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך דהיינו שמשה יהי' בעב הענן קשור בגופו כדי שישמע העם בדברי עמך ויוכלו להשיג הנבואה על ידך משא"כ א"ה משה מופשט מגשמיות ל"ה הם יכולין לקבל הנבואה ע"י ולכך משה מצ"ע אם הי' נעשה מופשט מגשמיות הי' קדוש יותר וכמ"ש מדברי בעל העקרים ע"ש וזש"ה ויקרא אל משה דמ"ר רצה להתפשט עצמו מגשמיות להיות כמלאך כשידבר ד' עמו ולא יהי' נקרא בשם משה כלל אבל הקב"ה קרא אל משה שציוה לו להיות דבוק בגופו שלא ישתנה שם משה ואעפ"כ ידבר עמו הקב"ה לכך נכתב א' זעירא כי הקב"ה ציוה להקטין את עצמו להיות דבוק בחומר ולא יעלה מעלה להיות רוחני ובזה א"ש פרש"י הנ"ל דהנה. אף לולי זכות ישראל במי הי' הקב"ה מדבר עם משה כי משה בעצמו הוי ראוי לכך רק אז הי' מדבר בהתפשטות הגשמיות ובזכות ישראל זכה להיות מדבר עמו אף כשדבוק בגופו וכמ"ש בעה"ע הנ"ל ולכך הקב"ה דבר תמיד עם משה רק כשהי' ישראל נזיפין לא דיבר עמו רק בהתפשטות הגשמיות והי' אז כמלאך ואינו משה שהי' מתחלה ולא כקרא הדיבור מיוחד אליו וכשלא הי' נזיפין דבר עמו בהיותו בגופו כדו שישמעו גם הם ואז הוי זה שהי' בתחלה ונקרא שהדיבור הי' אליו ממש וז"ש רש"י דברי תנחומין שבשבילכם נדבר עמי בלי התפשטות הגשמיות וכעת שישראל זוכין מדבר עמי בגופי שנאמר ויהי כאשר תמו ויאמר ד' אלי דאלו הי' הדבור דקודם הי' בהתפשטות הגשמיות והי' בטל במציאות כמלאך כדברי העקרים ומעתה הביא נבוא לנעוץ סוף הספר לתחילתו דהנה נבין מה נ"מ לישראל עם מדבר עם משה בגופו או בהתפשטות הגשמיות דבשלמא במ"ת אמר שפיר כיון שרצה הקב"ה שישראל ישמעו