גבורות שלמה קיד

רעב יאכל ולא הזיק להם והטעם מי הכניס דחק בממונם והוא ע"ד המליצה הרוצה להפליט מים מירקות דוחק אותם עד שיצא המים כן ה"נ אמר מי דחק בממונם של ל"א מלכים להפליט מהם הקליפה להיות הנשאר ראוי לישראל שלא יזיק להם יהושע וכל המצומחין לו וז"ש ואל מצינים יקחוהו לא בחרב וחנות רק בתפלה כ' ודאי זה לא נעשה בחרב כ"א בתפלה וא"כ אם מכח חשש היזק ל"ה צריכין ליגיעה רק להיות משכחת עון א"כ הוי הם נתנין מיגיע כפם ומגיע להם גם טובת עוה"ז לכך אמר באיזה זכות זכו ישראל לא"י ליתן להם גם טובה עוה"ז בזכות דהעומר וכיון דהקצירה נמי מצוה והוי הודאה על היגיעה ג"כ א"כ נהנין מיגיע כפם ולבך אשריך בעוה"ז וזכו לא"י לפיכך משה מזהיר את ישראל וקצרתם את קצירה ואיש וז"ש המדרש הנ"ל אימתי הם תמימות דלכך סופרין ישראל לעומר עד שבועות ודוקא מצות הספירה בלילה כי הנה ספירת העומר אינו על תקרבה דזה הוי ביום רק על הקצירה שהי' בלילה לכך סופרין בלילה והיינו דז"ה הודאה על היגיעה והיגיעה בלי אורה ל"מ שיגיעת שניהם משכחת עון ולכך מחברין ס"ה עם שבועות כי זה שייך לזה וא"כ א"ש דהנה כל דבר שיש לו שני קצוות מזה ומזה הוא שלם ואם חסר קצה אחד אינו שלם ולכך אין ישראל עושין רש"מ ופועל היגיעה להשכיח עון אז שייכין זל"ל ויש התחברות העומר עם יום מ"ת והוי חמימות אבל באין ערש"מ ואין פועל היגיעה להשכיח עון א"ל התחברות עם יום מ"ת וז"ש אימתי הם תמימות כשעושין רש"מ וא"ש: ובזה נפנה למאמר הקדום דהנה מה שניהן הן לישראל לאכול הדגן ותבואת הארץ היינו דהוא חשוב מן המן כיון דיש בתבואה גשמי ובתוכו ניצוץ רוחני ומוציא בזה הקדושה מן הקליפה והגר כמי הוי כן הוא עצמו גשמי מזרע עכו"ם אך בתוכו יש ניצוץ קדושה דהרי נתברר ובזה נתברר הקדושה מן הקליפה והנה אם הדגן חשוב יותר מן המן אף דהוי כולו קודש ממילא חשוב הגר יותר מישראל דהוי כולו קודש וז"ש המדרש ישובו יושבי בצילו אלו הגרים יחי' דגן הם מחיין את הדגן והדגן מחי' אותם כי זה מעיד ע"ז ולכך יעשו עיקר בישראל והנה ענין לחם הפנים הוי נמי הודאה על כהונת לחם מן הארץ והוי מעין מה שתיקנו לברך המוציא לחם חן הארץ כן ה"נ ציווה הוא י"ת לסדר לחה"פ ולכך הוי צינן ובאמת אמרו חז"ל דהי' בו חמומות כיום נתינתו אך שאלת המקלל הוי כך דנהי דהוי חם מ"מ ז"ה נס רוחני והוי חמימות של שונים והרי באמת אף דכשירדה מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט הרי דאין סומכין על הנס וצריך שיהי' אש בדה"ט וה"נ כיון דאין דרך המלך לאכול פת צונן והקריבתו נא לפחתיך א"כ הוי לחה"פ סתם הכוונה כעין עבודה וכעין המנורה הו"ל לסדר בכל יום לחם חם בדה"ט כמו במנורה אף דבימי שמעון הצדיק ל"ה כבה נר המערבי מ"מ הי' דולקין בכ"י ולמה בלחם סומכין על הנס והוא בגשמי צונן אך זה בא לרמז על נתינת לחם מ"ה והנה כל קדושה הוא נמשל לאש כיון שהוא ניצוץ ממנו י"ת וכתוב כי ד' אלהיך אש אוכלה אבל הקליפה הוא צונן כמ"ש והי' בית יעקב אש ובית עשו לקש ולכך מרמז כמו דלחפ"ה הי' בגשמי צינן אך חמימות רוחני הי' בו מן השמים כן ה"נ לחם הארץ בעצמו הוא צונן מצד הקליפה אך יש בו ניצוץ הם מהקדושה והוי האכילה טוב לברר הקדושה מן הקליפה וז"ה טענת המקלל דבא ליטע אהלו במחנה דן וא"ל שאין לו דין ישראל רק הוי גר והנה בשביל זה ל"ה מקלל דדלמא באמת גר גרוע מישראל אבל כשראה מצות לחה"פ והוי ק"ל א"ה כעין עבודה אין דרך מלך לאכול פת צונן ומצוה להביא מן ההדיוט ובע"כ הוי הודאה רק על תבואת הארץ כי טוב יותר מן הוון ומוכיח דגשמיות שיש בו רוחניות עדיף מכלו קודש א"כ הגר עדיף מישראל ולמה יגרע הוא ובהצטרף