גבורות שלמה קי

שצפה הקב"ה שסופו לחטוא משיגדל ולהדמות לבהמה גם יצטרך לקרבן בהמה ומכח זה יהי' נדמה לבהמה לכן נדון ע"ש סופו ונתן לו משפט בהמה להיות גם הוא נימול לשמונה והנ"מ הוא כך דאם היו כוונתו ית' להעלות הבהמה למדרגת אדם ועיקר משפט זה שייך באדם א"כ מוכח דהתינוק מצ"ע אינו ראוי לכך להיות נמול קודם ואינו נדון ע"ש סופו להיותו נעשה גדול ולחטוא רק מצ"ע אינו ראוי רק לשמונה אבל אם נימא דעיקר משפט זה שייך לבהמה רק הקב"ה דן את האדם ע"ש סופו א"כ לא מצד מהותו כמות שהוא עכשיו נמול לשמונה רק על סופו ולפ"ז אין קטן נמול לשמונה רק גדול נמול לשמונה דמצד קטנותו הי' ראוי למול מיד לכן דייק המדרש י"ר קטן לכמה נימול קטן דייקא מצד קטנותו באשר הוא שם לכמה הוא ראוי למול אם ג"כ ל"ח ובהמה העולה למדרגת אדם או להיפך קטן נמול מיד אך נדון ע"ש ספו והורידהו למשפט בהמה לכן אמר כך שנו חכמים תינוק נמול לשמונה דמצד עצמו נימול ל"ח שכן מצינו ביצחק שנימול ל"ח וביצחק ל"ש לומר נדון ע"ש סופו שהרי אין סופו לחטוא ובטרם הוולדו נתבשר להיות צדיק עולם כמ"ש כי ביצחק יקרא לך זרע ומוכח דאדם מצ"ע אינו ראוי רק ל"ת ומשפט בהמה מעליותא הוא להיות לה מדרגת אדם ופליגי על המדרש דידן הנ"ל וא"ש ונכון בעזה"י. דרוש לפ' אמור

בפסוק ויצא בן אשה הישראלית וכו' הנה חז"ל פליגי במדרש ח"א מפרשה שלמעלה יצא אמר דרך מלך לאכול פת חמה שמא פת צונן וח"א מב"ר של משה יצא בא ליטע אהלו במחנה דן א"ל למשפחותיו לבית אבותיו כתיב באו לדין לפני משה ויצא חייב יצא וקילל וכבר העירותי בחודשנו זה כמה שנים דבשלמא נמ"ד מב"ד של משה שפיר הוי נוגע לו אבל למ"ד מפ' של מעלה מה ענין זה לו יותר מכל ישראל וכתבנו שם דשניהם כוונה אחת להם וכעת נראה ג"כ בפרק אחר בעזה"י בהקדם מ"ש במדרש פ' ויקרא בפסוק ישובו יושבו בצילו אלו הגרים יחי' דגן יעשו עיקר בישראל ויש להבין היכן מרומז בכתוב יחי' דגן יעשו עיקר בישראל ומה משל הוי בזה אל הגרים ונקדים לפרש מ"ש במדרש פ' זו בפ' העומר וז"ל בפסוק כי תבואו אל הארץ וקצרתם את קצירה זכו' הה"ד אשר קצירו רעב יאכל וכו' ד"א אשר קצירו זה ל"א מלכים רעב יאכל אלו ישראל ושאף צמים חילם מי הכניס דחוק בממונם של ל"א מלכים יהושע וכל המצומתין לו ואל מצונים יקחוהו לא בחרב וחנית אלא בתפלה ובתחנונים ובאיזה זכות זכו ישראל לא"י בזכות העומר לפיכך משה מזהיר את ישראל כי תבואו אל הארץ וכו' וקצרתם את קצירה עכ"ל להבין מה בעי המדרש בזה ובפרט המשך המאמר במה דאמר ובאיזה זכות זכו ישראל לא"י בזכות העומר מה ענין זה אל הקודם וגם למה דוקא בזכות העומר ונקדים לפרש מ"ש במדרש בפסוק שבע שבתות תמימות תהיינה אימתי תן תמימות בזמן שישראל עושין רש"מ עכ"ל וכבר מלתי אמורה בזה בכמה אופנים בעזה"י וכעת נראה עוד בעזה"י ונקדים לפרש מ"ש הכתוב והניף הכהן את העומר לפני ד' לרצונכם מהו לשון לרצונכם הרי בכל הקרבנות בענין רצון וגם למה ל"ה לשון עומר בשום קרבן רק בזה ויובן נמי למה בכל קרבנות ומנחות לה' הקצירה מצוה רק כאן ונראה בהקודם מ"ש פ' בשלח הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ואיתא במדרש הה"ד כל אשר חפץ ד' עשה בשמים ובארץ וכו' עד כשרצה הוציא לחם מן השמים ומים מן הארץ להבין מאי בעי בזה הרי זיל קר' בי' רב הוא וכבר מלתי אמורה