גבורות שלמה קט

מאמר הקודם דפליגי בענין הקרבנות הביא פלוגתא זו דפליגי בענין הקרבנות, ויומהק יותר ע"פ מ"ש בחודשי מכבר כיון דאין הקב"ה אוהב הקרבנות ודרך כל דבר להיות בוחר הרע בחטאו לכן הוא בוחר באיל יותר מבשור אבל לע"ל שיבחר הקב"ה בקרבנות אז יהי' הרבוי מעלה לכן נאמר אז יעלו על מזבחך פרים ע"ש ולפ"ז בזה יהי' פלוגתא דרבנן ור"י דהנה מצדנו ודאי ראוי לבחור המובחר ביותר לו ית' כמ"ש הקריבהו נא לפחתך הירצך ומצדו ית' כיון דאינו אוהב הקרבנות ראוי לבחור הגרועים ביותר ולזה דרך פשר ראוי להביא הבינונים ובזה פליגי ר"י ורבנן דרבנן ס"ל דאין הקרבנות חשובין לו ית' ובוחר במיעטי במה דאפשר להן בהי דמצדנו ראוי לבחור בטוב אבל דרך פשר ראוי להביא הבינונית ולכן ס"ל כבשים מחברון ס"ל דהקב"ה אוהב הקרבנות והרבוי הוי מעלה לכן ס"ל שמביאין כבשים שגבהן כותבן וכיון שהם פליגי אם הקרבנות חביבין בזה"ז או לא לכן הביא הפלוגתא בזה דאף אנן קיי"ל כרבנן דאין הקרבנות חביבין בזה"ז מ"מ לע"ל מה שיהיו פליגי בזה הני מ"ד הנ"ל וא"ש ודו"ק. והנה נשיב לפרש דברי המדרש הנ"ל דיש להבין לענין מה מביא הך קרא אדם ובהמה תושיע ד' ודרשתו דאם אדם אנחנו חשוב אותנו כבהמת ומה בעי בזה ויובן נמי מ"ש אח"כ בפסוק זה אדם ובהמה תושיע ד' דמשפט אדם ומשפט בהמה שוין באדם כתיב ביום השמיני ימול ובבהמה כתיב ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן ומה בעי המדרש בזה ונאמר דהוי שני הדרשות צריכין זל"ז ויובן נמי מ"ש במדרש תנחומא בפ' תזריע וז"ל ילמדנו רבינו קטן לכמה נימול שנו חכמים תינוק נימול לשמנה שכן מצינו ביצחק שנימול לשמנה כמ"ש וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים מכ"ל והוא תמוה וכבר מלתי אמורה בזה וכעת נראה כך דהנה היו קשה להמדרש מ"ש ושמרתם וכו' ולא תחללו את שם קדשי דמה שייכות אל הקודם ומפרש לה כפירשנו דאמר דטוב היו יותר שישמרו התורה ולא יצטרכו לקרבנות ואז ירויחו שיהיו נקראים אדם ולא ידמו לבהמות ולא יחלל בזה את שם קדשי להיות שמו ית' על הבהמות אך היו קשה להמדרש דהרי כ"פ מפורש דין קרבנות ולמה לא זכר זה בכל התורה רק כאן ובע"כ דלא נזכר בשום מקום דהמביא קרבן נדמה לבהמה רק כאן ולכן הביא הפסוק זה כאן ושוב באמת קשה איך נזכר כאן שהמביא קרבן דומה לבהמה לכן הביא הך קרא דאדם ובהמה תושיע ד' דהיינו דמשפט אדם ומשפט בהמה שוין שזה לשמונה תה לשמנה ולמה ישוה ד' משפטן ואם רצה להשוותן למה דוקא גבי קרבן ובע"כ דהי' כוונתו ית' להראות שהמביא קרבן דומה לבהמה ולכן כיון שב"פ זו אמר ומיום השמיני והלאה ירצה מוכח דהם שוין והטעם משום דרשת המדרש דישראל אומר ם אם אדם תנחנו חשוב אותנו כבהמה ולכן שני הדרשות עולה בקנה אחד שמחמת למביא קרבן מבקש לדמות כבהמה וממילא משפט אדם ומשפט בהמה שוין וזה תלוי שה וכיון דב"פ זו אומר דהמביא קרבן דומה לבהמה לכן אמר בזה שטוב יותר בהיות ושמרתם ועשיתם אותם ולא תצטרכו לקרבן ותהיו דומין לאדם ולא לבהמה ולא תחללו את שם קדשי ולכן הביא זה המדרש הך קרא דאדם ובהמה תושיע ד' היינו דישראל מבקשין להיות חשובין כבהמה ומה"ט משפט אדם שוין וכיון דכאן מרומז דנעשה כבהמה לכן סמוך לי' ושמרתם ולא החללו כנ"ל וא"ש. ובזה נבין המדרש תנחומא הנ"ל דהנה הטעם שצוואה הקב"ה למול בן שמונת ימים י"ל ב' טעמים א' דאדם מצ"ע ראוי למשפט זה להיות נימול ל"ח ומה שציווה הקב"ה גם בל הבהמה לקרבן להיות משפט אדם ובהמה שוין כדי להעלות את הבהמה במעלה כיון שהיא לקרבן רצה הקב"ה להעלותה למדרגת אדם או להיפך די"ל דהמשפט זה מצ"ע אינו ראוי רק לבהמה אבל האדם בעת הוולדו הי' ראוי להיות נימול מיד רק