גבורות שלמה קו

מי יהי' צדיק או רשע ולכך בודאי אין הקב"ה בורא הרשע שאין בו תכנית לבוא צדיק על ידו דהיינו או שמזרעו יצא צדיק שיהיו ניתוך כהיתוך כסף דור אחר דור עד שיצא ממנו צדיק כמו שיצא אברהם מתרח וכמ"ש למעלה או שעכ"פ אחרים ילמדו ממנו שלא לעשות כמעשיו אבל אם לא יבוא ממנו תכלית טוב לצדיק כפי ראות עיניו י"ת אז אין הקב"ה בורא כלל כי זה באמת אין כבודו י"ת להתעסק בטפה סרוחה כיון שלא יבוא עמנו טב וזה שכיוונו חז"ל במאמר הנ"ל שאמת דהקב"ה מספר ומונה רביעותיהן של ישראל ואומר מתי יבוא טפה שהצדיק נוצר ממנה והיינו שהקב"ה ודאי יודע אימתי תהיו הטפה של הצדיק רק כיון שא"א לטפה של הצדיק לצאת רק זיכוך אחר זיכוך פעמים הרבה כמשל האדם הנ"ל לכך מוכרח הקב"ה לברוא מתחלה כמה טפות של רשעים כדי שאח"כ יצא טפה שהצדיק נוצר ממנו אך מחמת שאין הקב"ה מכוין בהתעסקו בטיפות הרשעים רק בעבור הצדיק לכך הקב"ה ומצפה מתי יצא הדבר מכח אל הפועל שיבוא התכלית כמו שהאריס משתוקק מתי יהיו האילן נגמר לגמרי אך בלעם הרשע שהי' מכח האפיקורסים ימ"ש וסבר כיון שהידיעה מכחיש הבחירה בודאי ח"ו אין הקב"ה רואה העתידות ואינו יודע כלל מה יהיו האדם צדיק או רשע וסבר כשהקב"ה בורא הטפה הוא עושה ח"ו כסומא בארובה מה שיקרה שיהיו אח"כ צדיק או רשע ולכך התחיל תמה כיון שאין הדבר ברור להקב"ה שיגיע מטפה זו צדיק לא ה"ל להתעסק בדבר מאוס כזה בשביל הנאה רחוקה שאפשר להיות צדיק כיון שהוא קדוש שהרי בני עלי' המה מועטים ורוב העולם רשעים והוי קרוב להפסד ורחוק לשכר ולכך כיון שעשה עין שלמעלה כאילו אינו רואה עתידות נפרע מדה כנגד מדה ונסמית עינו שבאמת תפח רוחו שאין הקב"ה בורא רשע רק כשבירר לו שיצא צדיק ממנו שהקב"ה יודע עתידות ולכך ל"ק על מה שמתעסק בדבר מאוס כזה כיון שהיא בשביל דבר גדול זה נראה כוונת המאמר הנ"ל. ומעתה הביא נבוא אל ביאור הפ' דלכאורה היו סברא שאין החיוב לאדם להתיירא מאביו ואטו רק אם הם צדיקים אבל אם הם רשעים לא כיון שאין לעולם צורך בהם והם אינן נצרכים לא לו ולא לעולם. אך באמת אף מאב ואם רשעים ראוי להתיירא כי גם הם יש בהם צורך להצדיק שיצא על ידם דבלא"ה ל"ה הצדיק נגמר והוכחה לזה הוא ממש"ל ממה ששאל בלעם מי שהוא קדוש ומשרתיו קדושים יתעסק בדברים הללו רק התירץ הוא כנ"ל שאף בריאות הרשע הוא תכלית הצדיק שהוא יקר בעיני ד' אבל אם ח"ו ל"ה הקב"ה קדוש אז היו אפשר לומר שהרשע נברא אף שאין בו תכלית לצדיק ואפ"ה נברא כיון שאין הקב"ה קדוש היא מתעסק בו תש"ה קדושים תהיו כי קדוש אני ד' וכיון שאני קדוש ממילא אף אם האב רשע בודאי יש בו תכלית טוב שבלא"ה מי שהוא קדוש ל"ה מתעסק בדברים הללו לכך איש אמו ואביו תיראו יהיו מה שיהיו יש בהם תכלית טוב וא"ש ואף באינו עושה מעשה עמך אינו חייב לכבדו היינו דיש כבוד ויש מורא ואינו פטור רק מכבוד אבל מ"מ חייב במורא ואסור לבזיתו כמ"ש הט"ז ביו"ד סי' ר"מ ע"ש ולכך דייק בקרא כאן איש אמו ואביו תיראו ובכבוד לא נאמר לשון איש היינו כאן הוי כאומר איש יהיו מי שיהיו כל איש אמו ואביו תיראו הן אם הוי בן צדיק או בן רשע איש מאן דהוא אמו ואביי תיראו אבל כבוד שאיני חייב רק בן צדיק אמר רק כבד את אביך ואת אמך מי שראוי לכך ולא כל אים וא"ש והבן זה

פ' אמור בפסיק ושמרתם את מצותי ועשיתם אותם וכו' ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך ב"י הנה להבין הסמיכות בזה אל הקודם מ"ש שור או כשב או עז וכ' נראה דהנה ידוע שהקב"ה חפץ בתירה יותר מקרבנות כמ"ש כי שמוע מזבח טוב וכו' והנה כבר כתבנו דמי שסומך על קרבן בהמה בזה